ויש עמ״א ברכות ח׳ ב׳ לאשלומי פרשייתא בעי״ה ומסתמא לא להתענות כל היום ואפ״ה אמר דכאלו התענה ומצוה למעט בלימוד:

ואסור עמ״א פסחים ס״ח ב׳ יע״ש ועסי׳ תרצ״ה אות ד׳ ובט״ז כאן אות ב׳ דעצרת ופורים האכילה מצוה וכאן כאלו התענה וא״כ למה יתענה בת״ח ועסי׳ רפ״ח. ועסי׳ תקס״ח ס״ה מבואר בעי״ה מיתב תענית לתעניתו משמע אף שהתענה מיד יוה״כ כ״ש כשלא התענה וזה סותר למ״ש הט״ז כאן ב׳ ורפ״ח ג׳ דא״צ והמ״א כתב אם מתענה עד סעודה מפסקת א״צ תענית לתעניתו ולכאורה בשבת וי״ט עד א״ח לשם תענית מיתב תענית לתעניתו וצ״ע ומי שא״י א״צ להתענות ת״ח כלל עסי׳ ר״ך במ״א אות ג׳. ועא״ר כאן וי״ל בעי״ה אין להחמיר כ״כ ולהתענות עד סעודה מפסקת ול״ד לתקנ״ב בט״ב דכאן יש חשש כרת דלמא לא יכול להתענות ב׳ ימים ונופלין על פניהם במנחה שלפני עי״כ כמ״ש המ״א כאן וא״ר עט״ז כאן מאכלים קלים עסי׳ תר״ח סעיף ד׳. מוקי להא דתקס״ח בעבר והתענה:

עי״כ עמ״א תר״ז סעיף ה׳ א״א א״מ והא בשחרית נמי א״א אלא אף בשבת וכ״ש תחנון קשה: