ויש עמ״א ובמקום דחק ויש לחוש לשחיטה שאין הגונה טוב יותר לשחוט יום או יומים קודם עי״כ וכן ראיתי נוהגין וערש״י שבת פ״א ב׳ פורפיסא ערב ר״ה מחזירין סביב ראשו עפר״ח יע״ש אלמא בערב ר״ה נמי עושין כן וה״ה בעשי״ת. ע׳ אות ג׳:

ב׳ תרנגולים ע׳ מ״א עשה כלומר כו׳ דל״ת תרנגולים זכרים שמא יולד תאומים ב׳ זכרים ע׳ בפוסקים וגופין נפרדים צריכין כפרה לב״א אבל ב׳ נקיבות עובר ירך אם די בכפרה תרנגולת להם ולה וא״ש אולי ספק זכר הא נקיבה די כו׳ ויהיה ג׳ לכן אמר דתאומים ל״ש ולא חיישינן; כמ״ש הפוסקים דאל״כ אולי תלד זכרים היל״ל וע״כ תרנגול ותרנגולת ובהכרח שנים די דאי שלשה אולי תלד זכר או נקיבה היל״ל עפר״ח. והאר״י ז״ל לקח שלשה אבל לא ד׳ וה׳ כאמור. ומ״ש ראיה מספי״ב דמנחות דאף גופים נפרדים די בקרבן א׳ כ״ש עובר עם האם עא״ר ח׳ דנדבה אבל חיבה לא כמ״ש הר״מ ז״ל פי״ד מהל׳ מעה״ק ודעתו שצריך לכ״א כפרה יע״ש ומ״מ אפשר עובר עם אם די בא׳:

בתרנגולים עמ״א עיין לבוש מ״ש תורים ובני יונה יע״ש ואף בעל מום אין פוסל בעופות ומיהו מחוסר אבר פוסל בעוף. מ״ש רש״י שבת הביאותיו באות א׳ וכתוב בערב ר״ה לא עי״ה יע״ש:

או לפדותן ע׳ אות ד׳ דצדקה על הקברות יכול לפטור עצמו בזה הכפרות ומעות מעשר לא יתן רק שלו א״ר בשם של״ה ומהרי״ל וביוש לעני ח״ו שיאמר זה נותן עונות על התרנגול ושולח אלי:

על עמ״א בעי״ה אין להרבות בתחינות על הקברות לפי שא״א תחנון בעי״ה:

בני מעיהם עמ״א הנה בני מעיים י״ל טעם שנהנו מגזל ויש טעם על הגגות לרחם על עופות שיקחו ויאכלו ומרחמין עלינו עב״ח וט״ז ול״ת דוקא בני מעיים כמ״ש כאן אלא אף כבד וכליות בכלל וכ״ה בטור דלרחם על עופות והני לאו מאכל מעליא אוכליהן כו׳ ובגמרא חולין צ״ה ב׳ אתו עורבי שדו כבדא וכולייתא כו׳ י״ל עורבים מבית ישראל לקחו אבל בטור מביא ראיה רמי בר תמרי כו׳ חזא דשדו כבדא וכולייתא שקלינהו והוא בחולין ק״י א׳ ושם נאמר שדו כחלי ושם לענין דלא הוי אכלי כחלי יע״ש ובטור לכאורה הרכיב ב׳ מעשים אהדדי ההוא דצ״ה וק״י וצ״ע לכאורה טובא אם לא שגורס ברמי בר דיקולי דשדינהו אינשי כבד״י וכולייתא וכחלי ורמי בר תמרי שקלינהו במעלי יומא דכיפורי דרוב היתרא וראיה מק״י דרך להשליך גם כבד וכוליא. וכחלי אין ראוי להם דלא אכלי והשליכו הכל לעופות אבל מצ״ה אין ראיה דעורבים שדו י״ל עורבים לקחו מבית ישראל ואי דהוי קבוע דמסתמא היה עכו״ם א׳ דר ביניהם מ״מ כיון שלא ראינו עורב שנטל מביתו אין קבוע ואין חילוק בין נמצא ביד עכו״ם או עורב כה״ג עתוס׳ פסחים ט׳ ב׳ ואם כן מוכח בגמרא דרשאי לישראל ליקח ול״ת דיניחם לעופות וע׳ א״ר אות ג׳ וד׳ מ״ש דלקח מאחר שהשליכו העורבים ולמ״ש הראיה מק״י לא מצ״ה לבשר שנמ״ה וא״ש גם מ״ש על הט״ז י״ל דראיה מק״י רמי בר תמרי דשדו אינשי כבדי וכולייתא וכחלא וכאמור ואי״ה בט״ז יבואר עוד כנ״ל העני כוונה מיוחדת מ״ש האדון ז״ל כ״ה בטור והבן: