בשעת עמ״א אע״ג דהב״ח פסק בתר״ז דצריך לפרוט ב״א למקוים ומה״ט ה״ה ב״א לחבירו יע״ש משא״כ לדידן דא״צ לפרוט אפ״ה ב״א לחבירו מצוה לפרוט ע׳ יומא פ״ו ב׳ קראי נשוי פשע ב״א למקום ומכסה פשעיו לא יצליח ב״א לחבירו וער״מ ז״ל רפ״ב מה״ת ה״ה לכאורה שבח שיתוודה ברבים ללמוד ממנו ג״כ לשוב ע״ד אלמדה פושעים דרכיך וה״מ בחטא שאין חבירו מתבייש דומיא ב״א למקום היכא שיש מיעוט כבוד אין לפרסם ויצליח פועל יוצא ע״ד איש מצליח לאחרים ובכ״מ שם כפירש״י שאחרים יבקשו ממנו שימחול לו. ומיהו הב״ח והמ״א מיירי בשעת מחילה שיפרוט לחבירו החטא וזה למ״ד ב״א למקום נמי פורט וא״כ קשה לדידן א״צ כאמור והבן זה. ואי״ה בתר״ז יבואר עוד וע׳ בספר תוספות יוה״כ. במשנה ירצ״ה ובפוסקים יפייס ונוסח מתרצה ומתפייס בתחנונים ע׳ סוף הסי׳:

יחזור עמ״א כ׳ מגמרא יומא פ״ז באחי יוסף יע״ש ועא״ר בשם יש״ש יאמר אני מבקש סליחה מה׳ אלקי ישראל ואח״כ מפלוני יש״ש פ״ח דב״ק סי׳ מ״ט. והנה עבירות שב״א לחבירו יש בו תרתי ב״א למקום ג״כ לא תגזול וכדומה ואם הקניט בדברים או עני המהפך בחררה וכדומה צ״ע די״ל דלא הוי רק ב״א לחבירו ונ״מ לענין לפרסם ואי״ה בתר״ז יבואר עוד בזה:

אינו עמ״א ב״פ מגמרא יומא פ״ו פ״ז ועט״ז א׳. ומ״ש הר״ב יאמר אח״כ לפני יו״ד עא״ר ג׳ במהרי״ל יעמידם היו״ד לפניו ויאמר בפניהם יע״ש:

הוא רבו עמ״א עפר״ח ועט״ז אות א׳ בהא דרב שאני יע״ש:

אם עמ״א עט״ז אות ב׳ מזה. ועב״ח שמפרש דעת הרב בע״א והמ״א מפרש ה״ה ואפשר כל שכן הוא וע׳ א״ר אות ד׳ האריך והקשה גם כן מכתובות ק״נ יע״ש:

א״צ למחול עמ״א וע׳ ט״ז אות ג׳ ועב״ח וע׳ פסקי מהרא״י ז״ל רי״ב. ובב״ח הטעם דהפגם יזיק לדורותיו מש״ה אין לו מחילה עולמית ומ״מ יבקש מחבירו שימחול את שלו יע״ש:

אם עמ״א אין כעת ת״י יש״ש ולכאורה י״ל כי יש פלוגתא עכו״ם ועבד על בת ישראל י״א הוולד ממזר והלכה אין ממזר אלא מח״כ ומ״מ י״ל הקורא נתכוין לומר עכו״ם ועבד באו על אמו באונס ולא פגם כלל בכבוד אביו ואמו:

על קברו עמ״א ועפר״ח יומא פ״ז א׳ י׳ ב״א הואיל ואומר חטאתי לאלקי ישראל צריך עשרה (כעין בהמ״ז בי׳) וי״א כנגד ג׳ שורות כ״א ג׳ ג׳ ואין נכון דא״צ ג׳ שורות מחודשים אלא ג׳ ב״א שהלכו בראשונה יכול ליקה בפעם שניה וג׳ יע״ש ולמ״ש א״ר א׳ בשם יש״ש ב״ק פ״ח סי׳ מ״ט דמפייס החי ג״כ יאמר אני מבקש מחילה מה׳ אלקי ישראל ומפלוני א״כ אמאי די בג׳ ב״א וע״כ אפשר י״ל מש״ה צריך כאן עשרה מספק דילמא אי הוי חי לא הוי מתפייס וצריך עשרה שיאמר בפניהם כמ״ש הר״ב בהג״ה ס״א א״כ במת יבקש ג״פ מחילה וצ״ע:

משום קרי עמ״א עט״ז אות ה׳:

נמי עמ״א אף למ״ד משום תשובה אם מצטער בכך די בט׳ קבין ע׳ אות ח׳ ועסי׳ פ״ח מדיני קבין מים יע״ש בזה:

ולטבול עמ״א הנה בי״ד שצ״ט ס״ח בהג״ה כתב הר״ב וכן נוהגין דשרי כל עי״ט אף לדידן דנוהגין איסור רחיצה בחמין כל שלשים וכיבוס היינו מנהגא ולכבוד הרגל שרי ומ״ש בתקמ״ח ס״י בהג״ה דאסור נ״מ לאחר הרגל אסור עש״ך שם אות י״ו אבל המ״א בתקמ״ח ט״ו לא הונח לו בזה דא״כ למה כתב כאן בעי״כ שרי התם ממנהגא עי״ט נמי שרי ע״כ פירש דבעי״ט אסור ממנהגא לדידן ובי״ד שצ״ט וכן נוהגין לאותן שפוסקין דרחיצה בחמין אסור (רק ז׳) אחר מנחה וכ״מ בבאר הגולה שם ומש״ה בעי״כ טביל׳ מצוה שרי אף במקוה שיש בו חמין ואפשר ה״ה רחיצה בחמין חפיפה תחילה משום חציצה דרחיצה בצונן שרי אף לדידן אחר ז׳ עש״ך י״ד שפ״ח א׳ ובט״ז שם דהטעם משום גילוח וזה בחמין דוקא וע׳ א״ר כאן אות י״ד ועמ״א תקמ״ח ט״ו מיקל לדינא בחמין אף בעי״ט וא״כ י״ל לילך למרחץ בעי״ט וכ״ש עי״כ אחר חצות כאמור וצ״ע. ע׳ אות א׳ וסי׳ קכ״ז מ״ז מתרצה ברחמים ומתפתה בתחנונים תילים ע״ח ויפתוהו בפיהם וברד״ק שם ובשרשים רצה יש אהבה רחם (אהבה) וא״ש וע׳ אגרת שניה והבן זה: