קודם עמ״א ע׳ אות ו׳ ברמב״ן ועב״י לפ״ז פירש דבר קלקלה בסעודה יע״ש:

ואם עמ״א יומא פ״ו ב׳ והר״ב בהג״ה דכתב בקול רם אין לפרט איסורא לא פליג אמחבר דמיירי באין מפורסם ומש״ה לא כתב וי״א. ומ״ש חולין מ״א ע׳ ברש״י ד״ה לא שנו יע״ש דחטא שאין מפורסם אין לפרסם ומשמע ליה ז״ל אף שאין פורט מהו החטא רק לפרסם סתם שחטא בשוגג נמי אין לפרסם ועא״ר והניח בצ״ע דמסתימת דברי רש״י משמע אין מתבייש ומצוה לפרסם:

בלחש עמ״א בשו״ת מנחם עזריה ק״ב וכתב שם כדי שישמעו הציבור ויתנו לב לשוב והיינו בכל השנה אם מגביה קולו דט׳ צייתי שפיר דמי וביה״כ מצוה לש״ץ להרים קול שישמעו כולם שיזכרו ויכנע לבם וישובו ואין לפרט החטא בציבור כי פוגם בכבוד ציבור אף בחטא מפורסם ח״ו יע״ש ועב״י:

בע״ה כו׳ מסיק דאמר בגלוי וסתר אלפ״א בית״א גימל וזדון ושגגה הזיין מתמורה פרק ה׳ ר׳ יוסי א״א ב׳ דברים כא׳ הוי כשניהם יחד סדר הוידוי בד״מ בשם מהרא״י ז״ל בפסקי סי׳ קי״ח ושם נאמר כרת וערירות ועתוס׳ יבמות ב׳ א׳ ד״ה אשת אחיו מאמו מחלוקת אי כל כרת ערירי או לאו והמ״א ז״ל השמיט ערירי. ובפסקיו יאמר הקל תחלה דחציף מאן דמפרט חטאיו היינו לבקש הקל תחלה. מ״ש כפרה לחטאים כו׳ עמ״ש בהלכות ר״ה תקפ״ד מזה בקצת מחזורים סליחה לפושעים ובשל״ה רל״א א׳ בירושלמי כפר לפשע סלח לעון מחל לחטא וע״ש וי״ל כפר כסוי או קנוח ערד״ק א״ש. מחל י״ל מלשון מחילות עפר ישעיה ב׳ רמז חתורה ומקבל תשובת מרדים בצינעא ובערוך ערך מחל ובמוסיף מקרא הוא בעזרא וי״ל חלל שורשו ערד״ק ועמ״ג ובתלמודית מחל מ״ם שרשית והבן. סלח כפר עברי מחל תלמודית עיין תשבי. כי עמך הסליחה למען תורא הראב״ע כדי שיראוך ע׳ ר״ש בן מלך וסליחה לעון עמך כי כולם לא הסכימו רק הקב״ה ע׳ פ״ד כלאים מ״א והבן:

מעומד עמ״א אין לסמוך לכותל כו׳ ואם סמך צ״ע אם יחזור ויתודה עפר״ח והר״מ ז״ל לא הצריך להתודות מעומד ובשאר ימות השנה אם כבר התודה ושמע מש״ץ א״צ לעמוד רק ביוה״כ יע״ש והיינו בה״ב וכדומה ובימי סליחות:

אבל עמ״א ועפר״ח שיאמר חטאתי עויתי פשעתי זהו עיקר הוידוי וער״מ ז״ל בפ״ב מהלכות תענית:

יכול לחזור עמ״א יומא פ״ו ב׳ עמ״ש בט״ז שאפשר דרך פשרה הוא ומש״ה כ׳ המחבר יכול לא משובח. ובגמרא אמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד וע׳ רמ״א ז״ל בתהלים אדע עתיד לא יודע שאדע תמיד לתקן אותם יע״ש:

בתפלת מנחה ע׳ מ״א ע׳ אות א׳ וב״י. ועא״ר ה׳ וקכ״ב לאותן האומרים יהי רצון מיד אחר התפלה קודם תחנונים ה״ה כאן:

מלקות ארבעים עמ״א אע״ג דפשיטא הוא ובכ״מ מזכיר סופג ארבעים והוא ל״ט כת״ק דרבי יהודה במכות קמ״ל ל״ת כאן ארבעים שלימות להיכרא שאין מכפר בזה עט״ז מ״ש בזה וער״מ ז״ל פי״ו וי״ז מהל׳ סנהדרין ועסי׳ תקפ״ח ט״ז ה׳ י״ל שאין כח ביד חז״ל אפי׳ בשוא״ת לעקור דבר לגמרי מ״ה והנה להר״מ ז״ל דמלקות מ״ה ארבעים שלימות ורבנן בצרי חדא משום סייג משמע דיש כח בידם ולמ״ש הכ״מ שם א״ש ועיין בספר החינוך תצא תקצ״ה ובט״ז כתבנו מזה:

שמתוך עיין מ״א וע׳ ב״י ובט״ז כתבנו שי״ל מכות מרדות יעשו בתיקון ויתכפר ויכשר לעשות ובס׳ ש״ה בכלל מכות מרדות הארכנו ובר״מ ז״ל פרק עשירי מהלכות עדות היתה עבירה שחייבין מדבריהם יע״ש וער״מ ז״ל פרק י״ו מהלכות סנהדרין:

כל דהו עמ״א של״ה כל דהו מכות קלים וה״ה דלוקה רק מכות קלים:

של עגל ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וכיון שנתעורר בשל עגל א״צ של חמור מ״א:

פניו עמ״א וע׳ ט״ז אות ד׳ דוקא פניו לצפון יע״ש הנה יוה״כ מכפר לשבים דוקא ודוקא כ״א למקום ומי שבא על אשת איש ואסרה על בעלה י״ל הוי ב״א לחבירו עסי׳ תר״ז וז״ש לך לבדך חטאתי ולא לאיש כו׳ לא אסרה לבעל גט כריתות ע׳ כתובות בזה ט׳ ב׳. בנוסח בין שיש בה קום עשה בסידור של שערי תפלה היו״ד בסג״ל ע״מ וכל אשר יש לו ובפ׳ חיי שרה ופ׳ ויצא יש בצירי והוא ידע ואנן לא ידעינן. בתשומת יד בשי״ן י״ד קמץ וכ״ה ויקרא ח׳ פ״ך יע״ש. סולחן לישראל כשהם באגודה ומוחלן רק עזיבת הדבר ער״מ פ״ד מ״א מכלאים מחל הכרם כשהם שבטי ישורון לב״ד ורואים זה בזה וי״ל ויה״י צער בישורון ח״ו אז מלך דין כו׳ והבן: