תוספות עמ״א ה״ה מלאכה בתוספת אין כרת ולא לאו רק איסור תורה לבד אבל ביו״ה לוקה בהתראה על מלאכה ואכילה ובלא התראה כרת ער״מ ז״ל פ״א מה׳ ש״ע ומשנה ר״פ אלו הלוקין ופי״ט מהלכות סנהדרין וע׳ פרק עשירי מהל׳ עדות ול״ד בח״מ לענין פסולי עדות אין מקומו פה. והנה לענין תוס׳ מלאכה י״ל איסורא בעלמא מ״ה לא עשה משא״כ תוספת אכילה י״ל איסור עשה מפורש ונ״מ לענין שבועה עי״ד רל״ט אין מקומו פה:

אין עמ״א וע׳ ט״ז ב׳ תוספות פרק חזקת הבתים ומשם י״ל דוקא במפורש בתורה עמ״א בט״ו:

שאינו עמ״א היינו למ״ד ספק תורה מ״ה אסור ועב״ח וא״ר ולהר״מ ז״ל דכל ספק מ״ה שריא וי״ל תוספת שבת ויוה״כ ביה״ש הוא בה׳ שבת כתבתי:

ואם עמ״א עא״ר ז״ל ה׳ דיעות מזה ובספר תיבת גמ״א כתבנו מזה. יע״ש וע׳ בט״ז אות ב׳ ומ״א א׳ יע״ש:

שלא קיבל עמ״א היינו אם אמר בפה שמקבל תענית יוה״כ עליו הוי קודם פלג המנחה בטעות כי לאחר פלג שייך ביה תוספת אבל אמר בפירוש שלא לאכול עוד אף בחצי יום כל ימות השנה משלים נדרו כבסי׳ תקס״ב סי״א וקבלה בלב עפר״ח וא״ר בתקס״ג:

דברים עמ״א בב״ח דחלב כל היום אסור וה״ה בשר בהמה יע״ש וזה דלא כמ״ש הר״ב בהג״ה דבשחרית נוהגין לאכול משמע אף חלב ודברים המרבים זרע ואי״ה באות ז׳ יבואר:

מאכל חלב עמ״א הא קר משמע יכול לאכול. וחלב המעורב בתבשיל או טיי״א עם חלב י״ל אפשר בטל ברוב לענין זה וצ״ע:

נוהגים עמ״א במהרי״ל משמע דברים המרבים זרע כל היום אסור כמו כ״ג מאכלי חלב כל היום מונעין והמ״א הביא ראיה דבשחרית עי״כ נוהגין לאכול חלב דבנדרים ספ״ח מ״ז (דף ס״ג ב׳ קונם) בשר שאוכל עד שיהא הצום אינו אסור עד הליל הצום היינו עד סעודה המפסקת ושרי סעודה המפסקת לאכול בשר ואז רגילים בבשר וער״ן ותי״ט שם (עדיפא מיין בפסח דאין רשאי עד הלילה וכאן מותר במפסקת קודם הצום) משמע בשחרית עי״כ לא היו רגילים בבשר כ״א מאכלי חלב ואסור עד אחר חצות סעודה המפסקת אלמא חלב רשאי בבוקר ומסתמא חמין עיין אות ז׳ ומיומא מוכח להיתר דוקא כ״ג מונעין כל היום הא אחר שרי בשחרית ומעשה דחייט בתר״ד בטור מצוה לאכול דגים והם מרבים זרע עפר״ח ומ״ש דנהגו לאכול בשר היינו בשחרית: