מדליקין עמ״א משנה וגמרא פסחים מקום שנהגו עב״י ירושלמי דטוב להדליק וישראל קדושים ואין משמשין לאור הנר וע׳ ט״ז ומה״ט כשיש על השולחן צריך ג״כ בחדר המשכב:

מאחר עמ״א היינו כיון שבחדר אין נר יבוא לשמש מאחר שראה אותה בבית בנר שעל השולחן ע׳ אות א׳ וכתב המ״א מה שנוהגין שמדליקין בבית ובחדר משכבם לא י״ל סמכו הואיל וכ״א הולך למטה מיוחדת לשכב לא חיישינן ומ״מ יש להחמיר להדליק גם בחדר משכבם כשמדליק על השולחן. עסי׳ תר״ט יע״ש ואם אשתו נדה י״ל אין להחמיר דבדיל מינה ולמ״ש הט״ז דהרהור י״ל דאין להדליק ואי״ה שם יבואר:

איש עמ״א ועא״ר בי״ד סי׳ רנ״ו בש״ך אות י״ב (ט״ס רל״ב) בני כפרים המביאין נירות ביה״כ לעיר יניחו שם השעוה המותר עם הנר באותה בית הכנסת ואם עשו שנים יקחו אחד לביתם יע״ש. ע״ש ממון הזכרת נשמות י״ל יקחו לביתם אבל קנו מצות צריך ליתן המעות לגבאי העיר יע״ש:

ואם ע׳ מ״א רע״ו אות י״א אם טילטול בעלמא מותר לומר לעכו״ם ומיהו אם יש מצוה לצדקה בכך י״ל שבות דשבות במקום צורך מצוה שרי וכ״ש באומר לו קודם יוה״כ אבל מלאכה גמורה אף בעי״כ אסור ואף בלא אמירה כל העושה ע״ד ישראל נראה כשלוחו וע׳ בהלכות שבת וצ״ע:

דוגמת עמ״א ביום הכיפורים יום סליחה אין ללבוש שק. ועט״ז מענין הלבשת קיטל ואי״ה שם יבואר: