אבל עמ״א כר״י דח״ש מ״ה אסור ועמ״ל פ״א מחו״מ ה״ז בשם מהרלנ״ח ז״ל בע״פ אחר חצות י״ל ח״ש מדרבנן הואיל ומותר קודם פסח מה שאין כן ביוה״כ יש לומר אף הוא ז״ל מודה דמ״ה ח״ש עמ״ש בט״ז א׳:

שאכל ע׳ מ״א ויצויר נמי אוכלין שאין ראוין ואח״כ ראוין עב״י וט״ז:

על ע׳ מ״א עב״ח מחלק בין גסה שבע הרבה ובין קץ יע״ש ח״ש אסור אף אוכלין שאין ראוין ככל איסורי דרבנן דח״ש אסור בהן עי״ד מזה. ובב״ח עוף אסור למטעם כ״א קפילא ארמאה בימי התלמוד וחינוך קטנים אף בדרבנן ואי״ה יבואר בתרי״ו. ומ״ש הב״י תרי״א יבואר שם:

עצי בשמים עמ״א דמותר ומצוה להריח למלאות מאה ברכות וטובאק להריח בחוטם י״ל ג״כ דשרי דלא אסר כ״א ה׳ ענויין ותו לא ומיהו אותן השורים שנופ״ף טובא״ק עם מי טרופין שפירטש ולחים הם י״ל דאסור להריח בחוטם לבלוע רוק י״ל פטור ומותר עא״ר ג׳ ועב״י וב״ח בזה.

וחומץ עמ״א עט״ז ועפר״ח. וציר ומורייס בפ״ע אין ראוי הא בטיבול ראוי ומצטרף כבס״ב:

מותר עמ״א עט״ז ועמ״ש בסי׳ תמ״ו אות ה׳ במ״א באורך ובמהרי״ל אוסר ליגע בדבר שראוי לאכילה בעיניה דילמא יאכל אסור ליגע ביוה״כ באוכלין אם לא ליתן לתינוק שא״א ליטול בעצמו ומש״ה החלות לחם הפנים ביוה״כ שחל בשבת מתחלקות לערב דוקא במוצאי יוה״כ. עא״ר ו׳ די״ל כהנים זריזים הם ובתמ״ו כתבנו: