מותר עמ״א עס״ב עד קשרי אצבעות ועסי׳ תק״ד ס״ט מבואר כן ושם משמע דט״ב ויה״כ שוים וע׳ תוס׳ יוה״כ דף ע״ז ב׳ כתב הר״מ ז״ל כל שאבל מותר ה״ה בט״ב ונמצא רחיצה וסיכה להעביר הזוהמא מותר בט״ב כמו באבל יע״ש ועי״ד שפ״א באבל להעביר הזוהמא שרי בתקנ״ד סט״ו כתב חטטין מותר משמע הא זוהמא אסור וצ״ע ואי״ה שם יבואר:

אם עמ״א משמע מסקנתו דבלילה לאשר יצר בלבד יוציא נפשו מפלוגתא וישפשף משא״כ לתפלה כל היום א״צ שפשוף ויכול לרחוץ ידיו אף בלא שפשוף לתפלה ביוה״כ וזה דלא כב״ח יע״ש ועסי׳ תקנ״ד:

העולה לדוכן עמ״א ועא״ר אות ד׳ בשם מ״מ עד הפרק ועסי׳ קכ״ח ס״ו ובא״ר ח׳ שם י״ל אע״ג דבשאר ימות השנה עד הפרק ביוה״כ י״ל עד קשרי אצבעות יע״ש:

קצת עמ״א סוף סעיף ט׳ חולה אף ע״פ שאין מסוכן כו׳ וה״ה סיכת חטטין כו׳:

שגדול עמ״א ועפר״ח ומש״ה רב אצל תלמיד נמי לא ועט״ז אות ו׳:

עד מתנים עמ״א יומא ע״ז ב׳ ועט״ז ה׳ וא״ר בהא דרדיפי מיא יע״ש:

בספינה עמ״א עסי׳ של״ט אות י״ג דאפי׳ ע״י הערמה לית הא דנא ת״ח ואסור ועמ״ש אי״ה באות שאח״ז:

יש עמ״א ועט״ז ד׳ וגמרא יומא ע״ז ב׳ יע״ש וע׳ א״ר כאן ורמ״ח אות ד׳ ופר״ח כאן וא״כ לעבור בשבת בספינה קטנה לדבר מצוה מנין עשרה י״ל דאסור ושבות לא התירו במקום מצוה כ״א ביה״ש כמ״ש בפר״ח ורחיצה כיון שאין של תענוג לא אסרו:

מותר עמ״א גם אין רחיצה של תענוג ודוקא משום הפסד ממון עמו הוא דשרי אבל שט ודאי אסור בכאן:

דלמעט עמ״א הב״ח כתב דוקא באין דרך אחר לכן מותר לעבור במים דאי יש דרך אחר אע״ג דמפיש בהילוך אסור לעבור במים ביוה״כ רחיצה וסחיטה וה״ה בשבת עכ״פ חשש סחיטה ומ״ש דלהר״ב הוי איפכא חומרא ק״ק דמשמע דהר״ב מיקל דמותר לעבור במים ג״כ דיש סברא למעט בהילוך ומיהו י״ל אם רוצה ילך בדרך אחר ג״כ והמ״א משמע דמסכים בגוף הדין עמו דילך בדרך אחר ועט״ז ז׳:

לא עמ״א הקשה דבלא״ה דילמא לא יהיה נגובה ויש איסור רחיצה שהיא ג״כ מ״ה כבסי׳ תרי״א מ״מ סחיטה אב מלאכה וחייב כרת ביוה״כ ומ״מ קשה דסחיטה כל שאין מכוין לסחוט מימיו שאין מקפיד כ״כ ליכא כ״א איסור דרבנן ורחיצה איסור תורה:

כלה ע׳ מ״א כתובות ד׳ א׳ ד״ה כל דפירש שלשים קאי אימי אבל שלשים וסובר א״א אסור באלה כ״א כלה שרי ואיך שרי כל שלושים ימי אבל כיון דמגונה שלשים אחר ז׳ ימי המשתה א״כ לאחר כ״ג יום תו לא הוי כלה ואסורה תוך שלשים ימי אבילותה דכלה כל שלשים לחופתה מונין לה שלא תתגנה ולהרא״ש שם א״ש דפירש כל שלשים מימי חופתה אם אירע אבל אף תוך ז׳ אין מונעין ורש״י אין מפרש כרא״ש ועא״ר ולא הבינותי. ובי״ד שפ״א ס״ו הביא רק דעת הרא״ש דא״א מותר בגזירת שלשים ולא הביא בשם י״א לרש״י אסור דאף אם נפרש שלשים מהתחלת שמת אמה מדכתב רש״י אחר מכן קשה וצ״ע:

אסור עמ״א בי״ד בט״ז וש״ך שם ואע״ג די״ל בין רחיצה דרבנן ליוה״כ ד״ת מ״מ כל לצורך מצוה שרי. ועסי׳ ו׳ ההולך לדבר מצוה אע״ג דלא כיבוד או ת״ת ואף הפסד ממון התירו וכ״ש מצוה ומ״מ וע׳ ס״י לכאורה ט״ס וצ״ל עס״ו כאמור: