אפי׳ עמ״א בס״ג כל שבקי אפי׳ עכו״ם ואשה כו׳:

שאומר עמ״א אפי׳ לע״ע אין סכנה רק שאומר אפשר יכבד חוליו מאכילין אותו. ועט״ז א׳:

צריך אני עמ״א אף שהרופאים אומרים שאם יאכל יזיק לו ועסי׳ שכ״ח בדיני מומחה:

כנ״ל עמ״א עב״ח היינו בין להקל ובין להחמיר בשוין במנין ועט״ז אות ה׳ דוקא לחומרא היינו בס״ג לקולא ע׳ ה׳:

אפ׳ עמ״א ועט״ז ה׳:

כשני עמ״א עסי׳ תרי״ב ס״א ככותבת פחות מעט מביצה וא״כ מאכילין אותו קרוב לזה:

ד׳ ביצים עמ״א בתרי״ב סעיף ד׳ ב׳ דיעות וא״כ י״א ד׳ ביצים וי״א ג׳ ביצים ועא״ר:

כל צורכו עמ״א מ״ש ביולדת מהימנין לנשים עב״ח ומשמע דבחולה לא מהימנין לנשים אף בקיאין קצת וצ״ע דבאות א׳ כתב אשה נאמנת משמע אף בחולה וי״ל:

א׳ עמ״א יומא פ״ג ב׳ והר״מ ז״ל פי״ד ממ״א הי״ז אם א״א לתקן יאכל טבל הא אפשר לתקן ודי בחולין יתקן ואמאי השמיט באפשר לתקן בשבת פלוגתא דרבי במעשר ירק דרבנן לא יעשה וידחה דרבנן טבל דרבנן מפני שבות שבת ומ״ש אפשר מיירי בחולה א״י ומ״ש ועוד שם כיצד בבולמוס ואם להגיה בחו״ל במקום בחולה אכתי למה השמיט שבת ע׳ בס׳ תוספת יוה״כ ומ״ש המ״א לפירות להר״מ ז״ל לבד ירק הוי ד״ת ע׳ פ״ב מה״ת ה״א בכ״מ ומ״ל יע״ש אבל לשאר פוסקים רק דגן תירוש ןיצהר ד״ת שאר פירות מדרבנן:

חולה שאכל עמ״א עסי׳ קפ״ח (ט״ס ק״ח) אות י״א יעלה ויבא ורצה אין בו ברכה לבטלה ואם שכח עד שסיים בונה ירושלים שאומר ברכה בפ״ע יע״ש י״ל דאין אומר כאן דיש חשש ברכה לבטלה: