שאומר עמ״א עט״ז א׳ וע׳ א״ר משמע מ״ש אנו מתירין היינו התרה ממש ובעינן ג׳ בשעת אמירה זו ומשמע שי״ל ג״פ ע״ד המקום וע״ד הקהל כעין התרה ג״פ יע״ש:

כל נדרי עמ״א עב״י משמע די נדרנא הנו״ן בשו״א נא והדלי״ת בחיר׳ק להבא משמע ובר״ח ובמחזורים שלנו דאינדרנא צ״ע:

אומר עמ״א ועא״ר ובבהכ״נ שאין הכל שומעין מש״ץ ראוי לברך שהחיינו כ״א לעצמו וצ״ע:

בלא כוס עמ״א תקנ״ט ט׳ ט״ב דרבנן יע״ש ועסי׳ תרכ״א אות ג׳ ועט״ז שם וכאן ג׳. מתעטפין בציצית מבע״י ובלילה אין לברך על טלית אף המיוחד ליום עסי׳ י׳ אות ח״י ב׳:

בעודו יום עמ״א דלרבינו תם דהוי תנאי להבא מ״מ דומה קצת כו׳ וע׳ ב״ח. וכשחל יוה״כ בשבת שי״א מזמור שיר ליום השבת ויש שא״א עמ״ש בט״ז י״ל אותן המקבלים שבת במזמור איך יעשו יקבלו קודם כל נדרי אין מפירין ולאחר כל נדרי אין רוצים להפסיק בתפלת יוה״כ ע׳ הל׳ שבת מזה:

עד עמ״א אם חל בשבת אם אומרים או״א רצה במנוחתינו ע׳ לבוש ועט״ז:

בניגונים עמ״א ויש ג״כ סוד עיין הלכות ר״ה. ומ״ש בשם הלבוש כתבתי באות ו׳ ומ״ש שם בס״י עט״ז ע׳ בזה:

בקול רם עמ״א עיין בטור מזה:

צריך עמ״א וע׳ סי׳ תקס״ו אות י׳ אין ת״צ בבבל וביה״כ כולם אומרים סליחות יע״ש:

שעומדים עמ״א היינו אף קבלו בנדר לעמוד יוכל לעמוד ולהסמיך לשום דבר וצ״ע:

ללון בבית הכנסת עמ״א ויקראו ק״ש. ועד״מ ראוי לשכב במערב או בעזרת נשים כשאין שם נשים וע׳ עט״ז: