בזוהר עמ״א לכאורה זו ואצ״ל זו ובא״ר א׳ המוריד דמעות ביוה״כ כו׳ יע״ש. שם אחרי להורות שאהרן לא עמד זכותו ושתוי יין לא הוזהרו (עדיין) השכל מורה עליהן צריך ליזהר כל בו. עמ״א רפ״ב א׳ ביה״כ בשבת אין להוסיף יותר משבעה יע״ש ואפשר במקום שנותנים ממון הרבה לצדקה המיקל לא הפסיד ע׳ לבוש כאן:

מילה ע׳ מ״א תקפ״ד ז׳ ובא״ר ג׳ דיש שא״א יום ליבשה דהוי כמו הלל אע״ג בר״ה אומרים י״ל יוה״כ תענית יע״ש מציצה בלא משקה בפיו יע״ש:

והמנהג עמ״א ועא״ר ה׳ ותקצ״א בזה:

ונותנין עמ״א וע׳ לבוש כאן ובא״ר:

סדר העבודה ע׳ מ״א עב״י מ״ש עשה כבל השנה טעות והיינו כל השנה שוחט שנים וכאן רוב שנים יע״ש. ולי העני צ״ע כי המעיין בר״מ ז״ל פ״ד ה״ה מעה״ק שוחט שנים או רוב שנים משמע לכתחלה ובחולין תחלה שנים מדרבנן דילמא לא עשה הרוב ומקדש י״ל אין שבות במקדש ורוב כהנים שוחטין ובמקום זריזין ובחולין כ״ט ב׳ ברש״י מצוה למרק ואני שמעתי משום ברוב עם וי״ל דוקא ביוה״כ כמדת מלך ועתוס׳ שם ובגמרא כ״ט א׳ צריכי קדשים ה״א חולין בפלגא סגי ולא אמר ה״א קדשים דיעבד הא חולין אף לכתחלה ברוב סגי משמע קדשים לכתחלה ברוב ורוב א׳ ורוב שנים שחיטתו כשירה י״ל תחלה או איידי ומיהו י״ל להיפוך מדלא אמר אי תנא קדשים היינו לכתחלה רוב סגי ה״א חולין ג״כ משמע קדשים ג״כ תחלה שנים ועת״ח שם. גם אני מסופק ק״צ דוחה שבת אי שוחט כל השנים או רוב דוקא אם נאמר לכתחלה מ״ה שנים בעינן דחי שבת משא״כ מ״ה רוב ומדרבנן שנים י״ל לא דחי שבת וכ״ת רוב נשחט כמתה דמי ולית כאן נטילת נשמה הא בורכא דכחיה לכל דבריה ועיין שבת שוחט משום מה מיחייב ולפ״ז יוה״כ כשבת שוה לכל השנה כשבת קאמר רוב שנים דוקא. אין מקומו פה ובס׳ המגיד הארכתי בדרוש:

מ״ש הע״ש בענין הפייסות ביה״כ כה״ג דוקא ועבודות של כל השנה כשר כו׳ עכ״מ פ״ד מהל׳ עבודת יוה״כ וחולין כ״ט ב׳ הל׳ עבודה באחר יע״ש. אנא השם כו׳ ע׳ ט״ז ב׳. והנה מירוק ביוה״כ שרי לכתחלה שנים ממש מ״ה בתוס׳ חולין כ״א ב׳ בד״ה ואינו או כרש״י כ״ט ב׳ מצוה למרק משום דם דלכתחילה צריך לקבל כל הדם ואף וורידין וה״ה כל השנה בשבת וצדק מר״ן הב״י ז״ל והבן:

חטאתי עמ״א פשע מצינו לפעמים שוגג קרוב למזיד וכאן כפשוטו מורד מאהבה זדון כשוגג אבל פשע צ״ע ע׳ בספרי מוסר ובת״ג מ״ש:

כפרה עמ״א ואם התודה קודם מיתה י״ל יש לו כפרה וכצדיק חשוב ועי׳ קידושין: