הכוכבים עמ״א בש״ע כתב כוכבים ובאר הגולה ד׳ הרמב״ם פ״ה הכ״א הב״י הביאו ובגמרא כ״ב ב׳ ת״ר כו׳ אין כוכבי חמה נראין ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין וא״כ י״ל הר״מ ז״ל פוסק כב״ה וכוכבי חמה גדולים הנראים ביום והכ״מ הביא ירושלמי וי״ל דל״פ ירושלמי ובבלי ומתני׳ בכוכבי חמה מיירי וב״ה היא. והטור לפירוש הב״י איו הכרע והב״ח פירש דהטור סובר כוכבי לילה הנראים בלילה בעינן לכתחלה וכ״פ המ״א מדהביאו וע״ש בב״ח מ״ש על הירושל׳:

כמין בית ע׳ מ״א ועסי׳ תרל״ה בט״ז וב״ח שם יראה דלכתחלה שיהא כוכבים נראים מתוכו אפשר די בכל הסוכה במקום א׳ סגי שיזכור מי ברא אלה ולהיות גר בארץ כמ״ש ירח וכוכבים אשר כוננת משא״כ באין גשם יכול לירד למ״ד דפסולה כל שיש ד״ט סכך פסול מיקרי כבסי׳ תרל״ב ס״א ומיהו אם נטל אח״כ מקצת עובי הסכך מעליו א״צ לנענע הנשאר אפי׳ הניחו בב״א כי אין שם סכך פסול ממש עליו ולקמן בגבוה יותר מך׳ יבואר עוד אי״ה ובט״ז אבאר עוד:

לא עמ״א הראה לתר״ל ס״ח אפשר דשם נמי מהני מחיצות אע״ג לתוכן עבידי עתוס׳ סוכה י״ט א׳ ד״ה לבראי יע״ש ומ״ש מחיצה שלימה והוי מחיצה ע״י לבוד א״י מה הוא ואולי כיון למ״ש בתר״ל ס״א ד״ה אמרינן דבשלש דפנות בעי׳ ב׳ שלימות דעריבן ח׳ טפח וצ״ה אפשר אין ד׳ מחיצות הסוכה אמרינן דופן אמצעי מיגו דמהני לסוכה מחיצת שתי כלבוד מהני נמי לפסל חוץ כלבוד ואף אי הוי רק ב׳ דפנות וג׳ טפח מהני ואפשר מדנקט המחבר כרש״י שם ולא כתוס׳ דקנים לאו לצל עבידי קמ״ל דהוי לצל רמז לזה וכ״ז אינו שוה לי ולהגי׳ ול״א הוי מחיצה ע״י לבוד ג״כ צ״ע. ואי״ה בט״ז יבואר עוד:

אע״פ עמ״א דב׳ דעריבן וג׳ טפח סגי בכל הסוכה עד סוף דופן האריך ועכ״פ בעי צ״ה כבסי׳ תר״ל ס״ב והיינו נמי ז״ט ומדרבנן וז״ש כתיקון חכמים דמ״ה א״צ צ״ה וא״כ זה שעשה ז״ט דופן א׳ עשה כתיקון חכמים ומצוה המובחר נמי יותר מצ״ה מש״ה הוי סוכה אף נגד כל אורך דופן שכננדו משא״כ אם עשה דופן א׳ יותר מז״ט ה״א דגלי דעתיה שאין חפץ יותר ושכנגדו לאו סוכה קמ״ל ועיין סוכה י״ט א׳ וברא״ש וע׳ לבוש. ובתר״ל משמע שם שאם דופן ג׳ טפח וצ״ה אין דופן שכנגדו כשר רק עד ז״ט וצ״ע די״ל דכשר כפסל הסוכה מסוכה ולעיל כתבנו מזה. ואי״ה בט״ז אות ה׳ יבואר עוד:

ונתן עמ״א הביא דברי רש״י סוכה ט״ו ב׳ ועסי׳ תרכ״ו סכך פסול ננד סכך כשר רואין כאלו נטל דמי לדיעה א׳ וצ״ל בין מלמעלה הסכך פסול ובין למטה דצל בא מן הכשר וכההוא דפירס סדין בסי׳ תרכ״ט סי״ט יע״ש וע׳ בפני יהושע האריך שם בתוס׳ ד״ה והא. ואמנם אנן קיי״ל פרוץ כעומד מותר א״צ לזה דא״כ שוה בשוה שרי ואפשר דינא אשמעינן כה״ג מצטרפין גם מה שמונח על השפודין וצ״ע ובתרכ״ו ותרכ״ט כתבנו מזה:

מעזיבה ע׳ מ״א הנה י״ל אין מעזיבה רבותא כ״ש יש מעזיבה דאסור המעזיבה ומפקפק או נוטל א׳ כו׳ אבל רלב״ח סובר דיש מעזיבה לא מהני וצ״ע למה ואפשר דגזרינן אטו מפקפק וישאר המעזיבה עליהם סכך פסול עפר כבסי׳ תרכ״ט ס״א. ומיהו בנוטל א׳ בנתיים ומתכשר נסרים בנתיים ודאי דוקא באין מעזיבה דאם יש מעזיבה עליהם פסולים עפר סכך פסול בד״ט באמצע ותולמ״ה מתכשר ע״י שנוטל א׳ ביניהם לא עפר עסי׳ תרכ״ו בב״י וט״ז ג׳. וע׳ ב״ח משמע מחובר במסמרים די שיסיר מסמרים וא״צ נענוע ובאין מחובר צריך נענוע וי״ל להסיר המסמרים ולנענע ותלוש ולסוף חברו כשר בסוכה כמ״ש הב״י בתרכ״ו בשם תה״ד. (מהרי״ל ב״ח ולכאורה ט״ס וצ״ל רלב״ח עא״ר אות ז׳):

רחבים עמ״א דבטולי תקרה קיל מאלו לא היו כאן תקרה עיין ט״ז ח׳. ומ״ש לתרכ״ט סי״ח אפשר דכ״ז מדינא אבל ממנהנא נהגו שלא לכסות בהם אפי׳ אין בהם ד״ט דלטא מכסה באין גשמים יורדים בה ולחוש לר״ת דזה אף בבטולי תקרה שייך זה וז״ש על הע״ש שהביא שיש להחמיר דמנהגא אף בפחות הדין כן ואי לית ליה אחר כל הפסולים מחמת גזירה מסככין בהם שעת הדחק שאני עסי׳ תרכ״ט במ״א אות כ״ב:

ויש עמ״א הר״מ ז״ל פ״ה מסוכה ה״ח חלקן מפקפק והוא שאין בנסר ד״ט וכן אם הניח סכך כשר ביניהם מודה דאף רחבים ד״ט שרי (וכן מורה מקצת שהפרש יש בין כך ובין כך) והטעם דיש גזירת תקרה הרואה שסיכך בנסר שיש ד׳ לא ידע שפקפק וסבור תקרת הבית הוא מש״ה במפקפק לא מהני ביש ד״ט נהי דלגבי בע״ה ידע תולמ״ה אסור מדהוצרך לפקפק הא נוטל א׳ ביניהם ומניח סכך כשר פסל שרי ברחבים ב׳ נסרים שבצדדים ד״ט דהרואה יראה שהניח פסל ביניהם ידע שתקרת הבית פסול הוא. ומפקפק מהני לאין רחב ד״ט דגזירת הרואים ליכא שיאמרו שסככם עתה מחדש ולבע״ה תולמ״ע מפקפק סגי ובגמרא לב״ש או תולמ״ע בחדא סגי היינו מפקפק או נוטל א׳ ואי תקרה בניטל א׳ סגיא משמע תקרה חמיר מתולמ״ע וכאמור ועיין רש״י שם. ומ״מ הקושיא דפריך משמואל טפי מרב לכאורה עדיין לא מתורץ בזה ועט״ז אות ט׳. ועא״ר אות ח׳ ואי״ה בסוף הסי׳ אבאר עוד. ונוטל א׳ אפ״ה לכתחלה דוקא לבטל תקרה והבן:

פסולה עמ״א היינו כילת חתנים יע״ש ולבוד כאלו סוף שיפוע בגג כלבוד עם רחב טפח ויש גג הא ג״ט ליכא לבוד ואף אם אויר כלבוד מ״מ כה״ג לא:

נסתפקתי סוכה עשויה כהלכתה ומסכך למעלה שופע ג״כ מסכך עד סוף השיפוע כצריף אם מפסל מפני סוכה תחת סוכה א״ד הועיל ועליונה לא סוכה מיקרי דשיפוע אוהלים התחתונים כשירה כבסי׳ תרכ״ח ס״א וכ״ת מיפסלה משום סכך פסול שעליה הא בורכא דצריף לאו סכך פסול רק שאין לו גג ואנן סככה גג בעינן והרי יש לה ועדיף מגבוה עליונה מקרקע תחתונה יותר מך, יע״ש בסי׳ תרכ״ח. ופשיטנא לה לכאורה מהדא דתנינא בירושלמי פ״ק עלה דמשנה כעין צריף מודה ר״א לחכמים העושה כבית יער הלבנון כשירה היינו בית המקדש שהיה גגו משופעת רום ההיכל כו׳ ובסוכה כה״ג כשירה כאמור. ומיהו מה שזקוף למטה אין מועיל לעליונה דמודדין עליונה מקרקע התחתונה ולית שם סוכה על עליונה ומש״ה התחתונה כשירה וע׳ בהגאון המפרש שם ועדיין צ״ע בזה:

בגובה עמ״א שיעור הכשר סוכה זעז״ט בגובה י״ט עד סוף י״ט גובה גם שם בעינן זעז״ט ומודדין גובה י״ט ביושר לא בדפנות צריך באלכסון דכל אמתא בריבוע כו׳ וביושר לא יהיה גבוה י״ט רוחב זעז״ט כו׳ ועב״י וכ״מ בשם הרא״ם ז״ל באורך:

כל מקום שיש פלוגתא דרביותא בסוכה אי ד״ת אזלינן לחומרא ואי לית ליה סוכה אחריתי אוכל שם בלא ברכה ואי דרבנן ביש סוכה אחרת ראוי להחמיר ובאין לו סוכה אחרת יי״ח בה וברוכי נמי מברך די״א דכל דרבנן מברך באין לו אחרת כבסימן תרכ״ט אות כ״ג במ״א ואף למ״ד דלא מברך כה״ג בספק דרבנן לקולא כשירה היא ומברך. ועדיין צ״ע קצת ועסי׳ רט״ו במ״א אות ו׳. עמ״א תרכ״ו אות ז׳ ובע״ש וא״ז כאן יע״ש: