אמה בת ו״ט עמ״א עירובין ג׳ ב׳ מצומצמות דחוקות היינו אצבעות זע״ז ד״א בטפח ע׳ סי׳ שס״ג במ״א כ״ב וט״ז י״ד לחומרא וכ״ה ברש״י עירובין שם וא״כ י״ט גובה וזעז״ט בריבוע מרוחק בעינן לחומרא שיעור מרווחים יותר על מצומצמת חצי אצבע לאמה יע״ש במ״א:

פסולה ע׳ מ״א כרבא ואצטבא ודופן עקומה הכל תלוי העיקר בסכך אף לרבא וע׳ פני יהושע בחידושיו לסוכה ובט״ז כתבנו מזה:

יורדים עמ״א לכאורה הוצין גריעי מסכך ובעינן לתוך חלל ך׳ כבר יש סוכה הוצין יורדים לתוך ך׳ וסכך חשיב ודי אם חלל ך׳ כשירה ובר״ן משמע לכאורה מנינן ך׳ מהוצין דהיינו חלל ך׳ מהוצין. והר״ן דחילק בין הוצין לסכך אחמתן מרובה הוא דחילק אלא דהמ״א אסברה ליה לסברת הרא״ש לחלק בענין זה בין הוצין לסכך גמור. ועיין ב״ח השוה ההוא דסוכה לעירובין דלהרא״ש בשתי המקומות כוונת הוצין ג״כ עד ולא עד בכלל עד חלל ך׳ יע״ש ואמנם המעיין בריש סוכה דכתב מקצת סכך למעלה כו׳ משמע דאין הכוונה על הסכך דהא כולו למעלה מך׳ ב׳ משהו ואלו היה חלל ך׳ כשר בלי הוצין אלא הוצין גופייהו יורדים עד תוך חלל ך׳ ממש ועד בכלל דבהוצין בעי׳ כן ואהא קאמר דא״כ מקצת הוצין סכך שלהן למעלה מך׳ ובחלל ך׳ ואיך יכשר לז״א כמו בסכך חלל סוכה תנן ה״ה בהוצין כן ומ״מ הוצין לתוך חלל ך׳ ועד בכלל בעינן בהוצין ומ״ש וה״פ יע״ש ותבין וע׳ ב״י גי׳ שלפנינו שנמצא הסכך הוי מלמעלה כו׳ משמע דמפרש לה כההוא דעירובין והמ״א מפרש לה כגי׳ מקצת הויי״ן מלמעלה יע״ש ואומרו הוצין יורדין מתוך עשרה שם היינו חללה כמ״ש הרא״ש שם דומיא דהני לתוך עשרים. ובטור למטה עד עשרים ובר״מ ז״ל יורדים לתוך עשרים והמחבר כתב למטה והשמיט עד עשרים זהו מה שנראה לי העני לפרש דבריו הקדושים בכאן עיין אות ג׳:

לא עמ״א ט״ס בדפוס והציון צ״ל לעיל דברים נאים לא הוי מיעוט כפירש״י דף י׳ ב׳ קרמים יע״ש הא נוי סוכה בראוי לסכך ומציל וע׳ לבוש משמע דלא חשיבי לסכך ואף מין סכך כשר כל לנאותה אין מועיל ולשיטתיה הוצין שנשאר חלל ך׳ ואשמעינן דהוצין כסכך חשיבי מסמך לו נוי אין כסכך ועמ״א אות ב׳:

וביטלו ע׳ מ״א שנ״ח ושע״ב אות כ״ז די״א אלו דבעי לעולם ועיין א״ז ד׳ הלבוש יראה דמחלק בסוכה ד׳ בז׳ לאחר שעבר מצותה א״צ משא״כ בשבת בעי לעולם ואפשר גזור ביה. ומ״מ צ״ע דמה בכך שיטול לאחר שבעת ימי החג דהא סותר כל הסוכה וי״ל דבעי ביטול בפיו לעולם אבל אף אם דעתו אפשר אף בלב שיטול אח״כ בסוכה מהני וע׳ תה״ד סי׳ ע״ה ופרישה כאן. ומ״ש למעט בי״ט אפשר דהוי כמתקן כמו הדם ללקט ענבים ושי״ג ס״ה אפשר דשמא יבנה בנין בחוזק וצ״ע:

האצטבא ע׳ מ״א לתרץ קושיית רבינו ישעיה דבת״ר לא בעינן דמשך חד דופן עיין ברא״ש סוכה ד׳ וע׳ פרישה חילק בין כאן לט״ז אות י״א כמ״ש הט״ז דהתם הוי דירה סרוחה משא״כ כאן והיינו לרבה היכרא מסתמא כל הסוכה כשירה דיש לו היכר במשך זע״ז ה״ה ליכא ולר״ן יע״ש בזה:

על עמ״א בתרל״ב אות ד׳ דאם יש פחות ד״א מאמצעי עד סוף הסכך פסול אף צד החיצון כשר ופנימי ג״כ אף ע״ג ד״ע אפ״ה פנימי כשר התם פנימי א״צ לד״ע משא״כ כאן חוץ לאצטבא אך כשר הוא מטעם פסל היוצא מסוכה וע״כ ד״ע ע״ג אצטבא ואיך יוכשר לצד חוץ תרתי דסתרי מיניה וביה. אלא דקשה דמ״מ למה דוקא על אצטבא נהי דלצד דופן א״י י״ח אבל לצד הפרוץ לרוח רביעית אמאי א״י י״ח להוי כפסל היוצא כה״ג במשך אצטבא עכ״פ וגם לצד דופן הב׳ נמי אם אצטבא רחבה הרבה יותר מז״ט הוי אינך ממ״ש כפסל כבסי׳ תרל״א ס״ז ומושך דופן א׳ כו׳ ולומר ד״ע ופסל תרתי לא אמרי הא מנלן דלבוד וד״ע אמרי׳ עסי׳ תרל״ב בט״ז א׳ וצ״ע ובתרל״א כמין צריף יע״ש:

הנויין ע׳ מ״א ואפשר בכאן אף נוי ממין סכך שושנים ועשבים נאים וריח טוב אין ממעט פחות מי״ט וע׳ לבוש דלנאותה אף בדירה דחוקה אדם תולה בה וע׳ אות ג׳. וברש״י י״ב וצ״ע:

ג״ט כשירה עמ״א עב״ח ורש״י ז״ל סוכה ד׳ ב׳ לבוד החקק כאלו עד הכותל א״כ ראוי להכשיר עד הכותל ואפ״ה פוסל בחוץ לתקן יע״ש וי״ל לבוד מאריך המחיצה בעוביה עד החקק וכבר כתבתי בהלכות עירובין שס״ג דא״א לבוד בגוש כאילו אינו יע״ש עיין אות ו׳:

ג״ט פסולה עמ״א סוכה ד׳ ב׳ גמרא שם צ״ע בור עמוק י״ט ויותר ונעץ על שפתו ד׳ קונדיסין גבוהין וסיכך עליהם אי אמרינן גוד אחית דמחיצות ניכרות בפנים א״ד מחיצות ניכרות בחוץ בעינן ותדורו משמע בפנים סגי וצ״ע: