ובלבד עמ״א ומ״ש התוס׳ שם דמתחלת השנה לב״ה שא״צ חידוש לכאורה משמע דבלא חידוש פסולה אלא דתוס׳ כתבו נ״מ היינו דבמשנה כשירה ודאי לב״ש צריך כפירש״י ז״ל אלא דנ״מ אגב לב״ה דאף למצוה א״צ לחדש כלל ואת״ל דאין נ״מ לב״ה מ״מ ל״ש להקשות כו׳ יע״ש ועב״ח כתב שראוי ליזהר לחדש דבר אף עשאה לשום חג קודם שלשים יע״ש והמ״א השמיטו דנ״ל כיון דרק למצוה ממובחר ולתוס׳ י״ל דלאו מספקא להו אלא דבמשנה לא הוזכר חידוש כלל מסתמא לב״ש נקים לה. ע׳ רש״י במשנה ובהר״ן עשה כלומר והב״י ובפר״ח תכ״ט דורשין שלשים יום כ״ט א״ת דביום שלשים לפני החג הוי ישנה והפר״ח לענין שואל כענין אמרה בט״ז למוקפין ובפרזים בט״ו באמת שואלין שלשים שלמים ומש״ה עשה כלומר קודם החג כאלו אמר קודם ל׳ יום יע״ש וז״ש רש״י דמפרש ולב״ה ג״כ איצטריך משא״כ אם עשאה מתחלת השנה רק לב״ש צריך ואין להאריך כאן:

בטפח עמ״א ריבוע ממש לא כדי לרבע ואם יש באורך יותר ע״ט ורוחב חצי טפח לא מהני ע׳ סי׳ תרל״ד במ״א אות ג׳:

אינו ניכר עיין מ״א בתרל״א ס״ט דל״ת דוקא כשנוטל המסמרים ה״ה מגביה הסכך ומניח סגי דניכר הוא. ומשמע הפסול מדרבנן ועסי׳ תרל״א במ״א א׳ לרש״י י״ל מדרבנן ולהר״ן מ״ה יע״ש: