מי עמ״א בתרי״ד יע״ש ומ״ש בתר״מ י״ל בליל א׳ חייב בסוכה בגשם ומצטער דא״א לפטור וסוכה בכזית כמצה ע׳ ט״ז מזה מש״ה אמר הטעם דאסור לשוט בספינה ובתר״מ בשאר לילות מיירי דמצטער פטור. שוב ראיתי בא״ר תר״מ אות ט׳ כ״כ בפשיטות ואי״ה שם יבואר בליל א׳ בקידוש במקום נר דוקא עתה״ד סי׳ צ״ג מזה:

אכל עמ״א כללא דמילתא כל שאין בדירה שדר שם ככה יהיה בסוכה ובתרס״ו מכניס קדירה להכיר שהיא פסולה ל״ד אלא פגומה ואין חיוב עוד בסוכה אבל לא נפסלה הסוכה בכך אם הכניס קדירה לשם בז׳ הימים:

מניחה עמ״א עט״ז ג׳ ובתרע״ג ס״ג ישן שהודלק פ״א וחדש שרי ובקוניא נמי י״ל דשרי ועט״ז מזה משמע לכאורה אף חרס חדש אין מניחין בסוכה:

תשמיש עמ״א כוסות אין קפידא לרחוץ בסוכה גופא ובב״ח בשם א״ח קערות וכוסות בסוכה וצ״ע. ומ״ש קדירה קודם אכילה ובתרס״ו קדירה וקערה אחר שאכל דמאיסי הא קודם לכן אף קדירה רשאי לכתחלה להכניס שם עם מאכל ואח״כ אף קערה אין מניח שם. וכ״מ לכאורה ממ״ש ב״י שטיפת קדירות וקערות ומה בעי קדירה התם ש״מ עם מאכל מותר ורוצה לשטוף מיד ולא לשהות אסור ומיהו י״ל מי שנוהג שאין מביא קדירה לחדרו רק בחדר אחר ובקערה מביא לחדרו כן יעשה בסוכה שלא יהא מצות בזויות עליו:

שינת עראי כרבא ע׳ ט״ז מזה:

ויין עמ״א וספק ברכות לקולא ואין רשאי לברך לישב בסוכה על קביעות שום משקה ואף יין עט״ז ומיהו ראוי שלא ישתה כ״א תוך הסעודה או עכ״פ יאכל כביצה פת מחמשת המינים דהיינו יותר מכביצה ופת כסנין עיין לעיל מזה ותבשיל מה׳ מינים משמע דמברך עליו:

ואפי׳ עמ״א בהרא״ש סוכה כ״ו אכילת עראי כביצה פת הא יותר כביצה פת מה׳ מיני דגן אף לא קבע צריך סוכה כי הוי קביעות כביצה ובטלה דעתו. ופירי לל״ק שם דמתיב לרבא ביומא (עט״ז ה׳) ע״ט ב׳ דבעי סוכה ביותר מביצה היינו דוקא תרתי יותר כביצה וגם קבע עלייהו הוא דבעי סוכה לל״ק (ולמד זה הרא״ש ז״ל ממה דאמר ביומא שם לל״ב דפירי לא בעי סוכה ממה דאמר אכלנום פירי אכילת קבע לא משמע ליה להרא״ש ז״ל היינו שקבע עצמו בקבע וגם יותר כביצה. ולפ״ז אשמועינן השתא (כאלו אמר ושמעינן השתא) דלל״ב אף יותר כביצה וגם קבע רשאי חוץ לסוכה כל״ב זה תורף דברי הרא״ש ז״ל והיינו דבעי כביצה ויותר ועם קביעות הא כביצה ויותר בלא קביעות הפרי אף לל״ק א״צ סוכה דאל״כ הוי שוה לפת ולמה אמרו דוקא כביצה פת הא פירי נמי כן. ומ״ש הרא״ש שכ״מ שם היינו מהא דאכילת עראי אין קבע לא והקשה המ״א דב׳ כותבות דאכל חוץ לסוכה הא הוי יותר מביצה דילמא דרך עראי אכלם והכין הוא ודא׳ ש״מ לכאורה לל״ק פירי שוה לפת ומיהו לדינא אין נ״מ דקיי״ל כל״ב דפירי לא בעי סוכה בכל ענין אף בקבע ויותר מביצה ומ״מ נ״מ לתבשיל מה׳ מינים דבעי דוקא יותר מביצה וגם קבע. וצ״ע דלפ״ז משמע דפת אם קבע עליה אף בכזית בעי סוכה וגם מדמברך בהמ״ז עליה ומדהוצרך המ״א להוכיח זה דאל״כ לא עדיף תבשיל מפת ולקבע הא מבואר בש״ע דבעי קבע ולפ״ז בליל א׳ דסונכ דאסור בכזית חוץ לסוכה אף אוכל אותו דרך עראי. ע׳ אות ט׳ ואי״ה שם יבואר. ועא״ר י״ב ולא הבינותי דלר״י ב״ז לטעם תבשיל ודאי הוא וה״ה לר״נ ב׳ כותבות מטעם עראי ורצה להחמיר דאי יותר כביצה וקבע ומדינא אין שייכות דין דר״ג לדר״י כ״ז:

משום צינה עמ״א יראה דצ״ל סעיף ז׳ בהג״ה דבשינה אף נשם מועט הוי צער וה״ה צינה מעט אף שיש לו כרים וכסתות רק שלא כראוי פוטר לישן שם:

איש עמ״א ערכין ו׳ ב׳ כהנים חייבים בסוכה דה״א איש ואשתו וכהן בעבודה אסור בתשמיש המטה קמ״ל בעידן עבודה פטור שלא בעידן עבודה חייב יע״ש והקשה מסוכה כ״ח ב׳ לאביי הלמ״מ למעט נשים דל״ת תשבו כתדורו קמ״ל דפטורה א״כ הרי דא״צ איש ואשתו שם ולרבא פשיטא קשה דלא דריש תשבו לענין זה (עבחה״ר) ואמר שר״א ג״ש קשה כאן ובערכין כהנים פשיטא וע״ז תי׳ המ״א דתשבו כתדורו לענין הבעל שיכול לדור עם אשתו שם דרשא הוא אף לרבא אבל לחייב נשים מכח זה סובר רבא דאין זה סברא דמ״ע שהז״ג היקשא מתפילין דפטירי ובערכין א״ש ובעידן עבודה פטירי מסוכה או דאין תדורו או בלא״ה עוסק במצוה כו׳ אלא דקשיא אם כן אף ביום באכילה לפטור מסוכה כלל וגם א״י י״ח לז״א דודאי חייב ביום ובלילה פטור דמצער וכהן אה״נ הוא כך אבל קמ״ל דאין זה דרש ובעידן עבודה פטור דעסיק במצוה. ואבל בתר״מ מ״ה חייב בסוכה כל שאין הצער מחמת סוכה וכאמור גם בלילה חייב לישן שם ועא״ר תר״מ אות י״ג הביא בשם שו״ת שער אפרים ז״ל ולמ״ש י״ל קצת:

יצא ע׳ מ״א וצריך לברך לישב בסוכה על כזית ליל א׳ דל״ת ספק הוי עט״ז אות י׳ וי״ד ואף בי״ט מותר כזית חוץ לסוכה ביום א׳ ול״ת י״ט ושבת קבע הוי לענין מעשר עא״ר:

פירות עמ״א בקפ״ח אות ט׳:

ולא עמ״א הציון ראוי על ולא יאכל עד שיהא ודאי לילה ולפ״ז בליל ב׳ למ״ד זמן ואח״כ סוכה דכבר יצא מאתמול עסי׳ תרמ״ג יכול לקדש מבע״י ולומר זמן וסוכה ואכילה בלילה ומאן דמברך בליל ב׳ ג״כ זמן בתר סוכה ימתין גם בליל ב׳ ואי״ה לקמן יבואר:

מחצות עמ״א וירקות הרבה או יין מעט אסור משעה עשירית ומצה עשירה כה״ג הכא דוקא משעה י׳ וע׳ א״ר ובא״ז ובתקכ״ט אות ב׳ (ט״ס תקס״ט) י״ל ג״כ באין לו רק פת ממש אפ״ה סעודה ג׳ יכול לעשות:

קורא עמ״א בתר״מ משמע דוקא כשיש טורח רב ואי״ה שם יבואר:

מתפלל ע׳ מ״א ועט״ז אות י״ד וק״ש קורא בסוכה באין בית הכנסת עא״ר:

ירדו גשמים עמ״א ועתה״ד סי׳ צ״ה העתיק דהרוצה להחמיר יע״ש ובט״ז אות י״ז כתבנו מזה. חייב לאכול כזית מה׳ מיני דגן דוקא בליל א׳ וב׳ דסוכה ויראה לחם הנילוש במי פירות וכדומה אין יי״ח בליל א׳ וב׳ דומיא דמצה עמ״ש אי״ה באות שאח״ז מדין קידוש במקום סעודה:

אין ע׳ מ״א ובס״ג א׳ כשפשט בגדיו י״ל אף לא שכב טורח ללבוש ולילך לסוכה וכן שוכב בבגדיו י״ל א״צ לעמוד ולילך לסוכה יע״ש. ע׳ לבוש המקדש בסוכה ליל א׳ וירדו גשמים אוכל שם כזית וילך לבית וגומר הסעודה ובהמ״ז בביתו וקידוש במקום סעודה הוי כיון שיצא בכזית בליל א׳ חשוב היא יע״ש. ולפ״ז אשה וטומטום שפטור מסוכה רק מספק חייב איך יעשה דחייבת בקידוש ד״ת כשחל בשבת אסור לטומטום לאכול רק כזית שם דשמא אשה הוא ופטור מסוכה וכזית עראי לא הוי קידוש במקום סעודה וי״ל דספק דרבנן לקולא ומ״מ ברע״ג במ״א י׳ משמע כזית הוי במקום סעודה תמיד וי״ל דוקא אחר ששתה כוס קידוש מהני כזית פת אח״כ אבל במקדש בלילה על הפת באין יין י״ל כזית לא הוי במקום סעודה וצריך ב׳ זיתים לכן אמר דבליל א׳ סוכות חשוב כזית לצאת י״ח סוכה ע׳ ט״ז אות י״א ומ״א ט׳ הוי שפיר קידוש במקום סעודה. ולבושיה כתלג חיור:

בשעת אכילה עמ״ח בסי׳ ח׳ אות כ״א בשם הב״ח יע״ש והליכתו מביתו לבית הכנסת הפסק במנחה ג״כ ומ״ש מציצית י״ל התם דעתו מתחלה לילך כל היום ומברך רק עד חצות פשיטא שאין חוזר ומברך אחר חצות שעדיין לבוש בו משא״כ כאן דסתמא דעתו רק אאכילה אחת ובאכילה שנייה הוי כנמלך וחוזר ומברך עט״ז אות ך׳ ומ״מ צ״ע די״ל ספק ברכה לקולא ואסור לברך שנית כ״ז שלא יצא לחוץ. ומ״ש מי שאכל כבר מצוה שיש משך זמן וקודם בהמ״ז יאכל כזית ומברך לישב בסוכה כי הוי קביעות מקודם ועל הטיול צ״ע: