שנפרדו עמ״א עט״ז אות אב״ג ולכאורה פירושו כענפי השבט פרודות הרבה רחוק משדרה ומ״מ עולין עם השדרה ברחוק ואין תלוין למטה זה כשר בתנאי שיכולין לאוגדן הא נתקשו העלין כה״ג פסול כמ״ש הר״ב בס״ב וז״ש המחבר אע״פ שלא אגדן דהוספה הוא על ל׳ הר״מ ז״ל פ״ח ה״ג יע״ש לומר ראוי לבילה בעינן כה״ג ובתלוין למטה כעלי החריות בכ״ף הדמיון אע״פ שיכולין לאגוד שינוי הוא ולאו הדר הוא ופסול ובט״ז הארכתי יע״ש. וע׳ מפי׳ המשנה ויש לכוין דבריו עם מ״ש המ״מ ופי׳ נדלדלו משדרה לא במקום חיבורן אלא משדרה שאין עולין עמה ס״ס נפרדו עלין זה מזה העלין אבל עולין עם השררה קצת מרחוק ונפרצו עליו משדרה תלוין למטה וכאמור. אבל הלבוש ז״ל נראה מדבריו דפי׳ נפרצו דלדלו תלוין למטה ונתקשו במקום חיבורן כעלי החריות פסול ומצוה ממובחר להיות כפות לגמרי משמע כשהוא כולו כחץ פסול והשמיט הגהות רבו וכן נתקשו העלין כעץ כי לדעתו הוא הפי׳ כעלי החריות וצ״ע ובט״ז כתבנו מזה. וע׳ גמרא ל״ב אימא חרותא בעינן כפות ופירש״י ז״ל ולדידן אף אגדן כל שתלויות למטה לאו כפות הוא ובמשנה רי״א יאגדנו א״ל לקולא פליג הול״ל בהיפוך נפרדו כשר נפרצו פסול רי״א יאגוד. ובגמרא אימא אופתא פירש״י ז״ל מעיקר הדקל משמע הא ענף כשיוצא כחץ כשר דכפות מיקרי ועתיד להתפרד וצ״ע ואי״ה יבואר בסוף הסימן. ופרישה מספק כולו כחץ:

נפרצו עמ״א עיין א״ר דנשברה השדרה עם החוט פסול וי״ל למטה מפרשות גם שם כשרה גם אין מוח וחוט בענף הדקל כפי הנראה לכאורה ול״ש לדמותו בזה לבהמה ומשמע אף נשברה רוב עובי השדרה כל שמיעוט מחובר כשר וצ״ע:

ברוב עיין מ״א ומקום חבורן בשדרה ברוב כל עלה הן ברוחב העלה או רוב מהחיבור רובו ככולו. ושיעור לולב עיין סי׳ תר״ג וכל שנפסל ברוב השיעור פסול ואי״ה בתר״נ יבואר מזה. ויראה ציון על נחלק התיומת וט״ס בדפוס הציון:

העלה העליון עמ״א היינו בלולב שאין לו למעלה כ״א עלה אחד כרוב הלולבין שבמקומנו וכפל ג״כ בגב כשאר העלין ועיין ט״ז ד׳ ואי״ה שם יבואר:

או שדרתו עמ״א עי״ן ב״י דאיפכא ליכא לספוקי ביבש שדרה לחוד ולא עלין אי פסול דאין מצוי זה רק הראב״ד סובר דוקא יבש שדרה ואנן קיי״ל אף יבשו עלין לחוד ברוב עלים פסול ואם יבש עלי עליונה התיומא פוסל הראב״ד ועיין בטור. והנה אם יבש מעט משדרה בענין שנחסר משיעור האמור בתר״נ ורוב עלים לחים נ״מ דפסול ועמ״ש בט״ז אי״ה אות ו׳ אם יבש הוי כנקטם או לאו:

מברכין עליו עמ״א ועט״ז אות ז׳. ובא״ר אות ז׳ דהר״ב לא הכשיר אלא בנקטם עלה עליונה דרוב מכשירין אבל נקטמו רוב עלין פסול אף בליכא אחר יע״ש. ולולב יבש עסי׳ תרס״ט ובט״ז אות י״ב ומ״א כ״ו כל שאין לו כ״א יבש יברך עליו אף שיש לאחרים לחין אבל שאר פסולים לא יברך עליו יע״ש ואי״ה בתרס״ט וכאן בט״ז יבואר עוד:

לא עמ״א עמ״ש אי״ה בט״ז אות ח׳ מזה:

עליו כפופים עמ״א והט״ז מכשיר בכפופים כל שהוא אבל אם נכפפו הרבה פוסל יע״ש וי״ל בעלה התיומא כה״ג בנכפף הרבה אם כשירה די״ל דוקא נכפף מעט בראשו כשר ועב״ח בשם הר״ן להחמיר כשעליו כפופים בראשו והמעיין במשנה שם יראה שמפרש על עלה העליונה התיומה כפוף פסול ומיהו משהו משמע דכשר וכמ״ש הט״ז באות ד׳ לענין נחלקת ה״ה כפוף דל״ד הוא ומ״מ בכזית י״ל או ברובא וצ״ע ועא״ר. עיין פרישה משמע שא״י י״ח בלקח בעודו כולו כחץ שאין עליו נראים כלל יע״ש. ושעל זה נקרא לולב שמלבלב ומנענע בו הביאותיו לעיל יע״ש: