אם עמ״א עא״ר א׳ בשם סמ״ק. וכתב שם מצא אתרוג נרקב אם יש לתלות שהיה ביד המוכר ה״ז מקח טעות וא״ל המע״ה עיין סי׳ קצ״ט ס״ג בהג״ה די״א נתן על יין ע״ש לקידוש מעות קונה ועמ״א משמע שניהן אין יכולין לחזור ובד״מ המוכר כו׳ מ״מ משמע דלוקח ג״כ וא״כ ה״ה אתרוג וכל מצות שאין מצוי י״ל כן יע״ש. וי״ל ג״כ זוכין שלא בפניו עב״י שם:

אתרוג עמ״א דכל מצוה כן הוא דבגמרא ב״ק ט׳ א׳ סתמא אמר הידור מצוה שליש וכפירש״י ומ״ש אלא שהוא פסק כר״ת לכאורה היינו ים של שלמה פסק כתוס׳ דשליש היינו בגדול כביצה שיעור מצומצם וע׳ ב״י בשם סמ״ג ורש״י פי׳ לענין יופי והידור וממ משמע דבשאר מצות שוין רש״י ותוס׳ ה״ה בשופר וכדומה שיעור מצומצם דיש להוסיף ע׳ באר הגולה:

כביצה ע׳ מ״א דל״ת דל״פ דיעה קמייתא בכבר קנה מצוה להחליפו ביותר גדול דלא ליהוי שיעור מצומצם. וביותר נאה שניהם לפניו מצוה יקנה הנאה יותר בשליש דמיו ובכבר קנה א״צ דלעולם ימצא נאה ונאה לז״א דיעה קמייתא חולקת על וי״א ואף שניהם לפניו א״צ להדר אחר נאה כל שהוא גדול יותר בכביצה ועש״י ועט״ז:

כדי להחליפן עמ״א המעיין בב״י כמ״ש באות הקדום וכאן יראה דמ״ש הרא״ש ז״ל בסוכה שם קנה כבר כו׳ להחליפו הא אם חבירו אין רוצה להחליף עמו רק למכור לו וא״כ יהיה לזה שני אתרוגים וא״צ לאחד אין מחייבין אפי׳ הא׳ שיעור מצומצם הא מוצא שניהם לפניו וא׳ מצומצם פשיטא יקנה הגדול יותר עד שליש בדמים וז״ש בב״ק אבל באם גדול יותר מביצה רק השני נאה יותר אין צריך להוסיף כלל אפי׳ שניהם לפניו וכמ״ש באות הקדום ולא סתרי דברי הרא״ש כלל בב״ק עם סוכה דב״ק אמר שניהם לפניו מחויב לקנות שליש יותר מן שיעור מצומצם הא כבר קנה אין מחויב לקנות גם השני וסיים לא שיהא מחויב כו׳ היינו בהידור ונאה אין מחויב כלל כמ״ש באות הקדום ובסוכה כתב אם כבר קנה וחבירו רוצה להחליפו מחויב להחליף מן שיעור מצומצם וכמ״ש בב״ק דהואיל ורוצה להחליפו הוי כשניהם לפניו בבת אחת וכפי גירסתנו ברא״ש ב״ק כמ״ש הב״י אבל להב״ח ז״ל גי׳ אחרת בב״ק ודרך אחר יע״ש היטב ועט״ז כאן וי״ל קצת עם מ״ש כאן. ואמנם המחבר נקיט בש״ע אם קנה ל׳ הרא״ש ז״ל בסוכה להחליפו כו׳ ופי׳ כמ״ש בב״ק כשיעור מצומצם ובלולב נמי יש שיעור מצומצם כבסימן תר״נ יע״ש ואי״ה באות ה׳ אבאר עוד:

יקח ההדר ע׳ מ״א מדנקיט המחבר כדיעה א׳ אם קנה להחליפו דהוי כשניהם לפניו כמ״ש באות הקדום ובדיעה שנייה נקיט אם מוצא ב׳ לפניו משמע לדיעה שנייה להחליפו אם קנה א״צ להוסיף כלל דאל״כ לעולם ימצא נאה ונאה וביש״ש ב״ק הקשה כקושיית הגמרא דא״כ ליתיב לכולה ביתא. והמ״א תי׳ קושי׳ דיש׳ש די״ל דא״צ להוסיף בהידור אא״כ הדר הב׳ מראשין שליש הא פחות משליש אין נראה כ״כ ההידור יותר מא׳ וא״צ להוסיף לפ״ז א״צ להוסיף כ״א בשיעור שליש ממש לא פחות ולא יותר וזה לא שכיח שיהיו הרבה אתרוגים כ״א יפה יותר שליש מצומצם כ״א מחבירו משא״כ לדיעה א׳ כביצה שיעור מצומצם אז ראוי שיקח אחר קצת יותר גדול דלא ליהוי שיעור מצומצם כ״כ כביצה ואפי׳ צריך ליתן שליש בדמיה יותר יוסיף ובתוס׳ ב״ק פירשו קצת בע״א והבן זה:

א״צ לבזבז עמ״א עמ״ש אי״ה באות שאח״ז ומ״ש מוסיפין לעוה״ב ב״ק ט׳ ב׳ עד שליש משלו וכפירש״י שם ועחה״ר דאלו דברים שאוכל פירות כו׳ הא בקניית מצות אתרוג וכדומה הקרן ופירות לעוה״ב וזה משלו משא״כ במוסיף יותר משליש משל הקב״ה יש לו באתרוג וכדומה ג״כ בעוה״ז ואי הוי גרסינן כאן בעוה״ז היינו מפרשים המוסיף יותר משליש:

מצוה עוברת ע׳ מ״א הנ״י אפשר לשיטתיה ע׳ באות הקדום. ועד״מ הר״ן ב״ק יע״ש והנה בידינו הוא פי׳ נ״י וצ״ע:

יתן עמ״א בגיטין נ״ו א׳ להקריב בעל מום למזבח מפני אימת מלכות וי״ל ספק פיקוח נפש הוי וע׳ י״ד קנ״ז ובש״ך ג׳ ויראה החילוק בין עשה לל״ת זה קום ועשה וזה שוא״ת וממילא אם אנסו עכו״ם לעבור ב״י בחמ״פ בשוא״ת י״ל דאין מחויב לבזבז הון רב עד״מ שלא לבער חמצו שנתחמץ בפסח התם כל שאנוס אין עובר וצ״ע:

ודע בדיני אתרוג אם שלח שליח לקנות אתרוג כשר וקנה דכשר עפ״י הלכה י״ל לא שינה משליחותו ואם קנה דכשר בספק פלוגתא דרבוותא בי״ט שני וכדומה י״ל דשינה מדעת המשלח ובטל הוא כי אין עושין ספק דרבנן להקל לכתחלה. יש להסתפק בלעבור ל״ת דרבנן אם מחויב ליתן כל הונו או חומש לא תסור להר״מ ז״ל ד״ת רק אתני להקל בספיקו וכדומה. וכמדומה שבשו״ת פנים מאירות ז״ל כתוב בא׳ שאנסוהו לשתות סתם יינם יע״ש ואין כעת ת״י לעיין ביה ועסי׳ תרנ״ח דמצוה לכ״א לקנות לו אתרוג: