אסור עמ״א עתוס׳ בשם הרא״ש וכה״ג מ״ו דמוקצה לשעבר לא אמרינן והתוס׳ דף י׳ ע״ב ד״ה עד יע״ש ועב״ח הביאם. והר״ן תי׳ דביה״ש ז׳ א״צ ליטול דספק דרבנן לקולא וקשה הפריש ז׳ אתרוגים לז׳ ימים אוכל ביום שני אתרוג א׳ ואיתקצי ביה״ש יום ה׳ דהרי ספק תורה ביום ראשון בגבולין כבסי׳ תרנ״ב במ״א אות א׳ יע״ש והב״י בשם הר״ן ז״ל בריש ביצה תירץ בשם הרמ״ה ז״ל דהפריש ז׳ אתרוגים הוי כאלו התנה בפי׳ כו׳ והנה זה אם מהני תנאי ליומא הא למ״ד לא מהני תנאי ליומא י״ל ביה״ש אסור וא״כ ביום א׳ אמאי וע״כ הטעם מוקצה דלשעבר לא אמרינן וא״כ י״ל בשאר הימים נמי נוטל לולב ביה״ש דלא טריחא מילתא לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כבריש פסחים נישייליה ועסי׳ תרנ״ב והבן. ובאות ג׳ אי״ה יבואר עוד:

באחד בשבת עמ״א הרא״ש דל״ש שבת מכינה לי״ט כה״ג ויש אוסרים הוא דעת הר״פ בטור והב״ח החמיר כי״א שאם חל ש״ע בשבת שאסור בתשיעי לדידן יע״ש ועא״ר כ׳ בשם הגמ״נ יע״ש:

למחר עמ״א פירשתיו באות א׳ ב״י בשם הר״ן פ״ק דביצה בשם הרא״ה ז״ל ולמ״ד דלא מהני תנאי אפשר ביה״ש נמי אסור ושאני מוקצה דלשעבר לא אמרי׳ ובלבוש דלא איתקצי ביה״ש י״ל כוונתו דמוקצה לשעבר לא אמרינן עיין א״ז וא״ר. ומ״ש המ״א מש״ל א״צ לטעם הר״ן דמתנה אלא למ״ד בגמ׳ הפריש ז׳ אתרוגין שרי לאכול לאלתר אבל לדידן הטעם דמוקצה לשעבר לא אמרינן: