אסור לקבוע סעודה עמ״א ובתקכ״ט בי״ט א׳ ג״כ אסור שהוא עי״ט ב׳ ולפ״ז בשמיני עצרת ג״כ אסור קודם שמחת תורה מט׳ ולמעלה עיין סי׳ רמ״ט בזה:

שמיני חג עמ״א ועט״ז בזה לומר כלשון הפסוק שמיני עצרת ב׳ תיבות סמוכין ויראה לומר שמיני עצרת בלא ה״א העצרת עט״ז:

אוכלין עמ״א אפי׳ ביה״ש של ח׳ אוכלין בסוכה עא״ר בשם מהרי״ל דמה״ט אסרינן נויי סוכה בט׳ אפשר כיון דוקא נויי סוכה לא סוכה שנפלה דבסוכה י״ל הוקצה למצותה דאיתקש לחג חמיר טפי אבל נויי סוכה דרבנן אסרינן בט׳ הטעם דאי מתרמי סעודה ביה״ש בעי אכיל שם עמ״ש בתרס״ו אות א׳ ועא״ר כאן ובתר״מ אות י״ט ברית מילה כו׳ יש להקל בש״ע יע״ש ומשמע הטעם ספק דרבנן לקולא ולעיל כתבנו די״ל כעין של תורה וגבינות עכו״ם בי״ד ק״י. וי״ל שאני בה״ש דהוי איקבע עיין שבת פרק במה מדליקין וצ״ע. קטן חינוך בח׳ י״ל אף לתי׳ א׳ דרבנן לא החמירו בספק דיומא מ״מ חינוך חייב:

אין עמ״א עט״ז ועא״ר אות ג׳ וראוי להחמיר באין דחק להמתין בשמ״ע עד הלילה ואי אירע שאכל מבע״י כ״ע מודים שאין מברך לישב בסוכה שכבר קיבל עליו ש״ע:

ומתחילין עשר עמ״א עיין לבוש משא״כ באחרון של פסח בחול קורין כל הבכור ובשבת קורין ז׳ ומוסיפים ומתחילין עשר תעשר. דיני משיב הרוח עסי׳ קי״ד. עמ״ש בתרס״ט אי״ה עוד השייך לכאן. עיין פנים מאירות ח״א ס״ג ש״ע בשבת אומר של שבת לא על השמינית ובמנהגים שלי כתבנו ה״ה בחול נמי עמ״א קל״ג ד׳ ושם הארכנו בכוונת דבריו וכעת לא הבינותים וא״כ מ״ד בחול תרתי ה״ה בשבת וצ״ע: