כשרים עמ״א. מ״ש לא להשתמש ט״ס וצ״ל לא לשמש כי השמש אצל הנרות רשאי להשתמש בו ועא״ר שעוה מעכו״ם אין ליקח עט״ז י׳ עסי׳ קנ״ד עכבר בשמן מאוס הוא עט״ז כאן א׳:

אמר הכותב יש לי קצת פרטי דינים אעתיקם פה בעזה״י. שמן ערלה ותרומה טמאה צ״ע אם נימא כתותי שיעוריה דבעי ח״ש א״ד כל להדליק שרי ועיין בשס״ה בלחי ובתוס׳ עירובין ואיסור הנאה שריין במצות אף דרבנן דלאו ליהנות נתנו דלא קיי״ל בזה כהרז״ה ז״ל ר״ה כ״ח דוקא מצות ד״ת ה״ה דרבנן לאו ליהנות נתנו ושופר ולולב ביום ב׳ בנדר הנאה יוצא בו. (שמנים האסורים בשבת מדליקין בחנוכה אמשנה קאי ואיסורי הנאה לא הוזכרו במשנה) ובמקום שמשימין חמאה בחלב ועושין נרות שרי להדליק נ״ח דלאו ליהנות נתנו עשו״ת ש׳א. ובא״ר אות א׳ והנה בשבת קיי״ל אין בישול אחר בישול ובב״ח כתבתי בפריי דיש בישול אחר בישול בין בלח וביבש (ובשבת בלח צונן י״א דיש בישול אחר בישול עסי׳ שי״ח) היינו בכ״א לבדו ולערבם חד בנ״ט ע״י הבישול משא״כ כשכבר מבושלים ומעורבין יחד בנ״ט ונצטנן י״ל דתו אין עובר בבישולו אח״כ ביבש כי האי דחמאה בחלב או בקדירה ב״י ועי״ד פ״ז בש״ך ח״י ופריי שם. שעוה כו׳ עט״ז א׳ ואות י׳ וקכ״ד מזה:

לבדוק עמ״א השמיט מלת שאין גנאי כי הגנאי הוא לנר שידיו סמוכות ודאי תשמיש גנאי אף עראי אסור מרחוק משום ביזוי ועט״ז ג׳. ומ״ש מתרע״ה (ט״ס תרס״ה) שם אות ב׳ כתב אפשר בזה״ז כו׳ בדרך אפשר וכאן כתב כפשטיה דאף בזה״ז נ״ח בפנים עדיף נר ביתו ש״מ דאסור לאכול אצלו וי״ל דלא הוי היכרא כלל וצריך נר אחר ואי״ה שם יבואר. ועפר״ח כאן:

ואפי׳ עמ״א ועט״ז ד׳ המתיר דוקא קדושה תשמיש עראי ומאן דאוסר אף תשמיש עראי של קדושה נמי לא ועיין לבוש וא״ר:

שאם עמ״א לכתחלה אין לשמש אצלן אף כשיש שמש דהרואה אומר לצורכו הדליק כולן רק הנחת השמש שמא ישכח וישמש דלא ליהוי ביזוי מצוה או מוקצה למצוה ומ״ש ומ״מ מניח שמש אצלן היינו אף ביש נר על השולחן וכ״ש כשאין נר על השולחן ועמש״ל באות ה׳ אי״ה מזה:

מניח עמ״א כ״א תדליק במקום מיוחד א״כ חיישינן דלמא ישתמש אצל נ״ח וא״י טעם להקל כה״ג. עיין בטור ולבוש שאם הדליק עד״מ בליל ב׳ ג׳ נרות א׳ הוספה של חול אין לו לברור הראשון או הב׳ לחול אלא האחרון יע״ש היינו אף בדרבנן יש ברירה מ״מ אותו שהודלק באחרונה מסתמא הוא של חול ועסי׳ תרע״ו ס״ה:

עדיף דכשמוסיף נר א׳ א״י בני הבית כמה הוא של מצוה וכן בחוץ העוברים משא״כ שמש יודעים עכ״פ בני הבית ובחוץ שמש ארוך יותר גם שיתפשט ממנו האור וישתמש לאורו:

יותר עמ״א דכשמניח הנרות למטה מי״ט במקום שאין תשמיש אדם וניכר שלצורך מצוה הניח יניח השמש למעלה מי״ט ועסי׳ תרע״א במ״א ו׳. ומשמע לכאורה אף שמניח הנרות למעלה מי״ט מ״מ מניח השמש למעלה מהם וז״ש הב״ח ויש חולקין ועא״ר י׳ וצ״ע שם וכמדומה מכן המנהג אף במניח הנרות למעלה מי״ט השמש למעלה מהם ועיין אות ד׳:

האיסור עמ״א אבל העולת שבת כתב דנראה לו דהזמנה לגוף הקדושה כו׳ אף בלא הודלק אסור ועא״ר אות י״א נ״ח אין בו קדושה יע״ש:

של מנין עמ״א תה״ד משא״כ במקום שאין מוכרין הנרות במשקל כלל כ״א במנין אפשר גם הט״ז באות ו׳ יודה דאין בטל נר חנוכה באלף ותה״ד איירי בסי׳ ק״ג במקום שמוכרין לפעמים במשקל כו׳:

כ״כ עמ״א יש גורסין ב׳ ב׳ (עיין עולת שבת הגירסא שנים שנים ששם תרע״ב ושייך לתרע״ג) והיינו די״ל כמ״ש הב״ח דמ״מ נהנה מנ״ח אלא שידליק תחלה נר א׳ לעצמו ולא יהנה ממנו ואח״כ ידליק ב׳ ב׳ כבסי׳ ק״י בי״ד ס״ז ד״ח שנאבד א׳ כו׳ כמ״ש המ״א י״א דבד״מ מבואר דשרי להשתמש כה״ג דלא כב״ח אין צורך להגיה ב׳ ב׳ אלא כמ״ש כאן כו׳ ועיין אות י״א ואי״ה שם יבואר עוד:

מותר עמ״א ואף למ״ש באות א״ש דמניח הנרות אצל הפתח בפנים דשרי לשמש אצלן כשיש שמש או דא״כ מה מהני השמש כיון דמ״מ יהנה מאור הנרות. וכ״מ סי׳ רע״ו סעיף ד׳ אם יש נר כו׳ יע״ש:

אם עמ״א ועט״ז אות י׳. וכבתה במזיד פשיטא דצריך לחזור ולהדליקה וג״כ לא יברך עא״ר ט״ו וט״ז מהרש״ל ז׳״ל קנה מנורה כסף ובליל שני הדליק בה ומברך שלש ברכות שהחיינו ג״כ יע״ש והנה בגמרא מטעם זמן דל״ת בכ״ה נס נצחון וכ״ו נס דשמן א״כ יש ב׳ שהחיינו עסי׳ תר״ע ומ״מ אנן קיי״ל דאין מברך שהחיינו בליל ב׳ רק מהרש״ל ז״ל עשה כן לחיבוב מצוה וסדרן ג׳ ברכות אנרות בליל ב׳ ושהחיינו אכלים חדשים ומ״מ צ״ע אם יש לנו לעשות כן דלא מיחזי כיוהרא דשאני אדוננו רש״ל ז״ל ועוד דהרואה אמר דמברך זמן בליל ב׳. ועיין סימן תרפ״ד דינים השייכים לכאן ואי״ה שם יבואר: