כתב המרדכי כו׳ עמ״א דיש להחמיר מצד המנהג בכל נר מצוה שאין להדליק א׳ מחבירו ואפשר היינו ע״י אמצעי של חול הא נר מצוה מנר מצוה לית אפי׳ מנהג ומדליקין זה מזה בבית הכנסת ונר שבת וכדומה ואפשר המדליק נרות שבת ע״י שמש יותר טוב ועמ״ש אי״ה באות א׳ מזה:

דעיקר עמ״א עשה כלומר דמהדרין נר לכ״א ומהדרין מן המהדרין מוסיף והולך וא״כ אף כשיש רבים בני הבית וסמוכים ע״ש א׳ די בנר א׳ לכולן אף שמברכין כ״א לעצמם היינו שמכוונין שלא לצאת א׳ בחבירו מ״מ אין מדינא כ״כ מצוה הלכך ל״מ הנוספים שאין להדליק אף כה״ג אב ובן וכדומה אין להדליק זה מזה אבל שני ב״ב בבית א׳ מדינא מדליקין זה מזה. ואם כבתה לא דאין זקוק לה. ולאחר שעבר זמן המצוה לעיל סימן תרע״ב מבואר דיש מחמירין. ועסי׳ קנ״ד סי״ד ובט״ז י״א ומ״א כ״א נר הבדלה אי הוי מצוה עט״ז כאן אות ג׳. ומ״ש המ״א נר שבת אין בו קדושה צ״ע הא כתב המחבר כאן נר שבת כולן של מצוה הם. ועא״ר קנ״ד אות ך׳ ומ״ש בפריי שם ואי״ה בט״ז ובסי׳ תרע״ה יבואר עוד: