כתב בתשובת רש״ל כו׳ עמ״א ועט״ז א׳ מזה וצ״ע:

בשמן עמ״א ועא״ר א׳ וב׳ משמע שצריך שיתן האכסניא שמן כשיעור ח״ש יע״ש ועפר״ח דכתב דמשמע דא״צ להוסיף כלל ומיהו פריטי משמע כל שהוא סגי. וצריך האכסניא לשמוע הברכות מבע״ה דאל״כ צריך לברך על הראיה בשם שכ״ג ועב״ח לענין מברך על הראיה ועסי׳ תרע״ו במ״א א׳. עסי׳ תרע״ח במ״א ג׳:

פתח עמ״א עסי׳ תרע״ב במ״א אות י״ג ועמ״ש אי״ה באות ג׳ מזה:

לעצמו עמ״א פירש מ״ש מהרי״ל קנ״ו ומהרי״ו בליקוטים דהאידנא אין אכסנאי משתתף רק מדליק בפ״ע היינו שיש לו חדר מיוחד בפ״ע דבזמן התלמוד היו מדליקין בחוץ די בשיתוף לא עתה הא כשאין לו חדר בפ״ע אף עתה משתתף ובא״ר א׳ כתב דמשמע אף שאין לאורח חדר בפ״ע אין משתתף יע״ש האידנא וצ״ע. ודע דאכסנאי צריך להדליק דל״ת כיון שאוכל ע״ש בע״ה כבני ביתו דמי ומדינא די בנר א׳ קמ״ל. דלא כיון דאורח הוא ולמחר ילך לביתו צריך לשתף בפרוטה ועיין לבוש פרוטה א׳ משמע דא״צ ליתן כשיעור שמן ח״ש וב׳ ב״ב בחדר א׳ ואין סומכין כ״א אוכל משלו צ״ע אם די בשיתוף צריך כ״א מדינא להדליק בשלו ואורח אפשר הקילו כאמור עיין אות ח׳:

להדליק עמ״א כל מפני חשד אין מברך כמו חצר שיש ב׳ פתחים כו׳ וי׳ל היינו בחצר ב׳ פתחים כיון דמדליק בא׳ ומברך א״צ לברך בב׳ משא״כ כאן וגם מתכוין שאין יוצא בברכת בע״ה ליכא ברכה לבטלה כ״ש כיון שאין משתף עמו בפרוטה א״כ ליכא ברכה לבטלה ומדליק בחדר שלו ומברך ועיין אות ט׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

לכן עמ״א היינו בזמן התלמוד אבל בזמן הזה הכל הולך אחר מקום אכילה אם אוכל בקביעות אצל אביו ידליק שם במקום שאוכל כמ״ש באות ו׳ והיינו מן המהדרין הא מדינא א״צ כלל כיון שסמוך ע״ש אביו הוי בבלל בני ביתו וצ״ע:

וי״א עמ״א דבר״מ כתב שי״ל הרא״ש מודה דהאידנא הולכין בתר קביעות אכילה אע״פ שלן במקום אחר אם בקביעות אוכל בן אצל אביו וכדומה מדליק שם וליכא חשדא כה״ג יע״ש וכבר כתבתי באות ה׳ דלפ״ז י״ל דאין חייב מדינא כ״א למהדרין:

במקום עמ״א ועט״ז אות ב׳:

קטן עמ״א המחבר ברסי׳ תרע״ב ס״ב דמהדרין מן המהדרין אין מדליקין רק נר א׳ בכל הבית ומוסיפין כו׳ כפי׳ התוס׳ א״כ מיירי כאן בקטן שיש לו בית בפ״ע והגיע לחינוך מדליק ומ״ש אפי׳ לדידן קטנים פטורים בתרע״ה ס״ג פסק הר״ב בפירוש קטן שהגיע לחינוך מדליק (משום הידור כו׳) ועיין לבוש כתב מדינא הרבה אנשים בבית א׳ יכולין להשתתף אבל משום הידור מצוה כו׳ יע״ש ועפר״ח כאן לא משמע הכי ועמ״ש אות ג׳:

אם עמ״א עיין אות ג׳ בזה. ומכאן קשה לכאורה למ״ש בתרע״ו ס״ג אם מדליקין בביתו אין מברך על הראיה והא חייב לראות הנרות שוב ראיתי בפר״ח הקשה כן וי״ל דוודאי צריך לזכור הנס אבל לא תקנו ברכה כ״א כשאין מדליקין עליו בביתו ועמ״א תרע״ו אות א׳ במ״ש בשם התוס׳ קשה מכאן:

הצריך עמ״א דטוב להתנות בפירוש מה שנותר מן שיעור שלא מוקצה ומותר אחר ח״ש ומ״מ הכל לפי עובי הפתילה ועסי׳ תרע״ב במ״א אות ג׳:

ושורפין עמ״א דשמן להדלקה לא מהני כלי מאוס ול״ד ליין זילוף דמהני בכלי מאוס עיין פ״ק דפסחים זילוף יע״ש ועי״ד נ״ז סי״ח דיש מחמירין לשהותו שנה י״ב חודש דכה״ג חיישינן לתקלה הא כ״א יום לא חיישינן עש״ך שם ולנרות בית הכנסת צ״ע עמ״ש בט״ז שם. ומ״ש לעיין בי״ד נ״ז היינו דיש מחמירין ולדינא י״ל דשרי ונ״מ למ״ש באות שאח״ז ואי״ה שם יבואר:

שאין עמ״א מ״ש דשיל״מ היינו כמו חמץ שי״א בי״ד ק״ב דהוי דשיל״מ אע״ג לשנה הבאה חוזר ונאסר מ״מ הוי דשיל״מ והא לדידן אוסרין שהייה במשהו בפסח ושורפין הכל כמבואר בתמ״ב ותמ״ז וא״כ איך יהיה דשיל״מ וכבר הוקשה למ״י בת״ח כן ובפריי לי״ד כתבנו מזה והיינו הואיל דיש מתירין משהו בפסח למכור לעכו״ם וה״ה לשהותו י״א דשרי אע״ג דאנן מחמירין היינו לחומרא אבל לקולא לא והוי דשיל״מ לי״א כן וה״ה בשמן די״א דמותר לשהותו לשנה הבאה רק יש מחמירין בי״ד נ״ז סי״ח לקולא לא והוי דשיל״מ ולכאורה קשה ממ״ש בי״ד ס״ט סי״ד ובש״ך נ״ו דלצלי לא נאסר וכ״ת כיון די״א עסי׳ ק״ב ובש״ך י״א הוי ב׳ סברות לצרופי להחמיר שמא הוי דשיל״מ ושמא הלכה דאיסור רבנן אין מוסיפין הא המחבר בי״ד ס״ט לא הזכיר כלל סברת האוסרין וי״א דלצלי מותר מעיקרא משא״כ שמן נ״ח אסור להשתמש כלל ולאחר חנוכה ג״כ נאסר כלל ולשנה הבאה משתרי י״ל דהוי שפיר דשיל״מ וצ״ע: