בשל חנוכה עמ״א בתכ״ה אות ה׳ ועא״ר כאן ז׳ דמשמע דקורין רק של חנוכה וכן בשבת שנייה יע״ש. עיין ברמב״ן על התורה פ׳ בהעלותך הביאו הפר״ח כאן דנחמו הקב״ה לאהרן בנרות של עולמים קיימים אף לאחר חורבן נרות חנוכה ומש״ה קורין בנשיאים ג״כ שסמכן הכתוב יע״ש:

ובב׳ קורא עמ״א תוס׳ שבת כ״ג ב׳ ד״ה הדר וברא״ש שם כתי׳ ראשון דלהקדים תדיר עדיף מניסא ולדחות פרסומי גיסא עדיף ושיר של יום קודם לחנוכת הבית עמ״ש בט״ז. ובתוס׳ סוכה ג״ד ב׳ ואמאי תדיר בלא ר״ח יכול להקשות וא״י הקושיא התם ר״ח לאו פרסומי ניסא אבל פרסום נס עדיף לדחות תדיר הא כל שאין זה תדיר דוחה לגמרי שאין תדיר מכ״ש אם לקדם וצ״ע. וער״מ ז״ל פ״ו מה׳ תמידין ה״י שיר ר״ח דוחה שבת לגמרי משא״כ במקום שאומרים שיר של יום וחנוכת הבית י״ל שיר של יום תחלה ואח״כ חנוכה ובי״ט ושבת כשאומרים ב׳ מזמורים אין לדחות של יום ולומר של י״ט דשאני ר״ח לידע שהוקבע בזמנו וצ״ע:

א״צ עמ״א עב״י תוס׳ מגילה פרק הקורא עומד יע״ש. סדר קריאת התורה בר״ח בחול מתחיל פ׳ התמיד צו כהן עד רביעית ההין לוי עד ונסכה ישראל עד ונסכו וד׳ בחנוכה עיין לבוש:

לקרות עמ״א דהואיל וכבר קראו ד׳ גברי עיין במהרי״ל שם ולכאורה אם קראו בשבת ששה ואמר קדיש יאמר אחר השביעי ג״כ קדיש ועסי׳ רפ״ב ס״ו. ובמהרי״ל שם אמר שיש לגמגם מה שקרא הד׳ בחנוכה משום אין מדלגין ופגום ס״ת עסי׳ קמ״ד וב״י בשם ש״ל כתוב בפי׳ כן ועט״ז ד׳ וא״כ בין כשיש ס״ת א׳ ונזכר קודם ברכה אחרונה אין מדלגין ובין כשיש ב׳ ס״ת אין הד׳ קורא בב׳ רק אחר קורא:

צריך עמ״א עט״ז ד׳ בזה ועפר״ח. ור״ח טבת בשבת וקרא באחר ז׳ ואמר קדיש י״ל דלא יאמר אחר השניה א״ד ל״פ ועסי׳ רפ״ב. כשיש ב׳ ס״ת וצריך ג׳ יקרא בא׳ סדר השבוע וב׳ בר״ח וראשונה למפטיר פר״ח כבסי׳ תרס״ט בהג״ה. כשאומרים קדיש על השניה מניחין השלישית אצלה לא הראשונה דפשיטא שהקדיש על הא׳ ג״כ קאי: