בחנוכה עמ״א כוונת הב״ח דרב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ואין הלכה כר׳ יוסי לאחריו הלכך לפני חנוכה אסור ולאחריו שרי ופורים שאני דברי קבלה כתי׳ הרז״ה או דקבילו עלייהו בימי מרדכי כו׳ ומ״ש המ״א אף ביום שלאחריו אסור הוא בשם כנסת הגדולה כרבי יוסי יע״ש ועפר״ח לפניו אסור בתענית הא בהספד שרי לפניו אף להב״ח ודין הספד וצ״ה כתבתי במנהגים שלי ועמ״ש בפריי קכ״ט וע׳ בסי׳ ת״ך במ״א ופר״ח:

מתענין עמ״א ובימי מרדכי ואסתר י״א דג״י לא היו רצופין רק בה״ב וכ״א לילה ויום כמ״ש גם אני ונערותי אצום לילה ויום עא״ר א׳:

להתענות עמ״א ברמ״ט אות ז׳ דר׳ אבין ציים שהיה איסטניס כו׳ והם דברי המ״מ פ״ה דתענית אבל למ״ש הרא״ש משום סליחות דוקא אסור הא יחיד שרי עמ״ש בט״ז אות ב׳ ומ״ש ממ״נ פ״ד דתענית דבע״ש לא היו מתענין הטעם שהיו מרבין במעמדות ותחנונים ומ״ש בשם מהרי״ל שלא היה מגיד ההלכה סי׳ ורמז אין אסתר מגדת וסי׳ בעלמא הוא אבל כשחל ביום ה׳ יש ב׳ ימים ה״ו לטרוח בשביל שבת היה מגיד:

לא עמ״א עב״י בשם שיבולי הלקט יע״ש:

ג״י עמ״א ומ״ש מי שנעשה נס כו׳ אף שהולכין הבנים לעיר אחרת להשתקע שם אפ״ה חייבין ע׳ א״ר אות ה׳ ול״ד לנותנים חומרי המקום שיצא משם ובאין דעתו לחזור א״צ דשאני כאן כיון שקבלו עליהם ועל זרעם בשבועה ועפר״ח תצ״ו אולי אזכה לפרשם אי״ה על נכון. ומ״ש בשנה פשוטה עסי׳ תקצ״ח אות ך׳ ובא״ר תרפ״ה אות ז׳ ובמנהגים שלי כתבנו מזה:

כתב כה״ג מי שמתענה יום שנעשה בו נס ואירע בשבת יתענה בע״ש הביאו א״ר ה׳ ואין בידי כעת כה״ג וביא״צ י״א להתענות בא׳ בשבת גם בזה צ״ע כיון דאין קובעין תענית בע״ש ומ״מ הואיל ונדחה ידחה ליום א׳ ומיהו בה׳ לא כל מה דמצי לקרב התענית שפיר טפי וצ״ע: