מימות יב״נ עמ״א עב״י דלא כהר״ן שאמר שלא יהיה גנאי לא״י ויראה דודאי לתנא דידן תקנו זכר לא״י שיהא חלוקין מפרזים ולא עשוי להיפך מוקפין מימות יהושע בן נון בי״ד להקדים ופרזים בט״ו ויהיה זכר לארץ י״ל שושן ע״כ ט״ו וחשיבות ט״ו שהיה הנס ביותר והרגו גם בי״ד כמ״ש הט״ז אות א׳ ולכן תקנו פרזים בי״ד ומוקפין מיב״ג בט״ו ואפ״ה פריך שפיר שושן כמאן כיון דעיקר חילוק פרזים ממוקפין נולד בלא שושן לחלוק כבוד לא״י משא״כ להר״ן עיקר חילוק מוקפין משום שושן וגם רבא איך אמר שאני שושן דמשמע מוקפין שפי׳ בט״ו והא אי לאו שושן אין לחלק כלל. בטור כתב כפרים מקדימין והאידנא הכל בי״ד אלא שהכרכים כו׳ מלת אלא קשה ואין לו ביאור לכאורה ובמשנה שפיר אלא שהכפרים לפירש״י ז״ל יע״ש:

מסתמא עמ״א ועפר״ח ולא הבינותי דלישנא דר״ן ורמ״א א״א לתרוצי כמהר״מ מרוטנבורג שכתבו מסתמא הוקפה ולסוף ישבה והיל״ל מסתמא ישבה על דעת להקיפה ודינה כהוקפה ולסוף ישבה. ומ״מ י״ל סתם עיירות בונים בתים ואח״כ מקיפין ומ״מ אין דר שם אדם עד שמקיפין תחלה כמ״ש התוס׳ דף ג׳ לענין שור איגר. ולהר״מ הקושיא של שור איגר לק״מ וכ״כ הפר״ח יע״ש. וא״י למה השמיטו הר״מ והטור והמחבר דשור איגר כפרזים בי״ד. והא דסעיף ד׳ כרך ספק קורין בב׳ ימים ולא הולכין אחר הרוב שיש ספק בקבלה ואי״ה יבואר לקמן:

ובלבד עמ״א בטור כתב סמוך או נראה ובלבד כו׳ משמע דנראה נמי תוך מיל ובש״ע היפך וכתב נראה ואח״כ סמוך לומר בסמוך בעינן מיל הא נראה רחוקים הרבה נמי. ומ״מ בב״י בשם הר״ן דאין נראה שיהיו רחוק הרבה אלא מתחשב מתחומי העיר יע״ש וכאן לא הזכיר מזה כלל וצ״ע ודע דמ״ש הט״ז והכפרים הסמוכים הוא ל״ד ה״ה עיירות גדולות הסמוכים לכרך נידון ככרך כפירש״י ז״ל בריש מגילה עיר ועיר הסמוכה למדינה כו׳ ובר״מ ז״ל העתיק המימרא כצורתה כרך וכל הסמוך כו׳:

שהוא ספק ע׳ מ״א טבריא ספיקא דדינא ואע״ג כל ספק ותיקו בדרבנן לקולא מ״מ א״א שלא לקרות כלל עוקר בודאי מ״ע מד״ס וכ״ש למ״ש בתרפ״ו בשם הרז״ה ד״ק א״א בו ספק לקולא. וער״ן כתב דמדת חסידות הוא לקרות בטבריא בב׳ הימים כי ראוי לקרות בי״ד ושוב בט״ו הוי ספק דרבנן ולקולא:

קורין עמ״א א״י למה השמיט הרב משלוח מנות נוהג בשניהם מספק ע׳ מ״ש בט״ז ועפר״ח:

ולא עמ״א כוונתו בי״ד סי׳ כ״ח שור הבר מכסה בלא ברכה ודוקא מצוה שחייבו חז״ל בפרטות לעשות מספק כי״ט שני מברכין משא״כ היכא שלא אמרו בפירוש רק מכללא ככל ספק תורה לחומרא אין מברכין עליו ועש״ך י״ד כ״ח אות ז׳ דלא מטעם להתיר חלבו אלא שאין מברכין על הספק והא דתנן במשנה כו׳ מכסין דמו לאו שתקנו בפרטיי כן אלא מכללא דספק תורה לחומרא. ודמאי רוב ע״ה מעשרין כרבא פרק במה מדליקין כ״ג אלא דלא כאביי. ועיין ר״מ פ״ג ממגילה לכאורה כאביי ושאני י״ט ב׳ דלא ליזלזלו ביה ובמגילה ראוי שלא יברך כלל וכמ״ש הר״ן ז״ל ספק דבריהם לא בעי ברוכי אלא י״ל מ״ש הר״מ ז״ל הואיל ורוב עיירות קורין בי״ד טעם למה מברכין בי״ד למה אין מברכין בט״ו וכפי זה י״ל דסובר שפיר כירושלמי בן כרך שקרא בי״ד יצא עמ״ש בט״ז ד׳ ועסי׳ ס״ו בספק קרא ק״ש ומ״א שם כתב תי׳ הכ״מ דתקנה כך היתה ולשיטתיה כאן ועט״ז שם מ״ש כדמאי ר״ל כאביי שאמר דמאי ספק דבריהם הא ספק תורה מברכין ולשיטתיה כאן ועא״ר ופר״ח שם בשם הדרישה דכל שהוא מחויב וא״י אם עשה צריך לברך ה״ה כאן ושם הארכנו:

זמן עמ״א וכוונתו לתרצ״ב אות ב׳ דמברך ביום שהחיינו דעיקר מצותה ביום וער״ן בריש מגילה שהכפרים לא היו קורין בלילה כ״א ביום. ואם כוונתו לומר בלילהון לא יברך לא ליל י״ד ולא ליל ט״ו היה לו לפרש זה. והנה הר״מ ז״ל והמחבר כתבו דקורא בב׳ הימים ובלילהון דל״ת קריאת הלילה אין חובה כ״כ ודיעבד יוצא בשל יום לחוד ה״א בלילהון אין קורא כלל ספק דרבנן לקולא כמש״ל קמ״ל דבלילה נמי חובה לשיטתם כמ״ש בתרנ״ג דביום אין מברך שהחיינו. והר״ב שכתב שם דחוזר ומברך שהחיינו אפ״ה אודי כאן להמחבר דאף בלילה קורא ויראה לכאורה דעל של לילה לא יברך וכנראה ממ״א וכדכתיכנא, ובחידושינו כתבנו למ״ד אין קריאת הלילה חובה וכפרים לא היו קורין בלילה איך יברך וצונו. כתב הפר״ח דוקא עיר שיש לה עתה חומה הא לא״ה אין נכנס בגדר הספק ולעיל כתבנו דוקא ספק דינא כטבריא או ספק קבלה הא לא״ה לא. עיין א״ר אות ה׳ בשם הגהות אלפסי הוא נקרא דרך תמים דלא אמרינן קבוע כאן עד״מ ט׳ חניות מוכרות בשר שחוטה וא׳ נבילה ואחת א״י מה היא מוכרת לא נידון קבוע יע״ש שהאריך ויראה דקבוע ד״ת דוקא כשהאיסור ניכר במקומו משא״כ זה וא״ש קושיית הר״ש מקינון איך זורעין דילמא נחל איתן הוא קבוע כו׳ ומתרץ כאן משמע שמסופק אי זה הוי קבוע דכתב ואת״ל ספק שקול הוא היינו קבוע וצ״ע:

יום עמ״א דבט״ו ג״כ פקדתי יע״ש היינו לכרכין אבל עיירות מפטיר פרשת השבוע א״ר אות י״ג. כתב הא״ר שם מותר לטלטל המגילה בשבת דלא כפר״ח שאוסר. והביא ראיה מהניזקין יע״ש והנה יראה דמותר לטלטל וללמוד בה ולדרוש ממנה ברבים. ומ״ש בש״ע ואומרים על הניסים בט״ו לא בי״ד לכרכין ואף שבב״י הניח בצ״ע למה לא יאמרו על הנסים בע״ש מ״מ פסק להלכה דכרכין יאמרו על הנסים בט״ו. ועסי׳ תרצ״ג בי״ד אומר על הנסים לא בט״ו זה לעיירות וכרכין בט״ו לא בי״ד ועיר מסופק אומרים על הנסים בב׳ הימים דהב״י כתב דמה בכך דיאמר על הנסים ואחרונים כתבו דאסור אבל בספק אומרים בב׳ הימים נ״ל פשוט:

אין ע׳ מ״א מגילה ו׳ א׳ ועתוס׳ שם הא כשחל בחול אין דורשין דקריאת מגילה הוי פרסום יותר וכ״מ בטור שכתב וכדי להזכיר ענינו של יום הא בחול לא ועסי׳ תכ״ט שואלין ודורשין בפסח היינו הטעם שבעבורו נצטוינו המועד ההוא דאי לדרוש הדינים הנוהגים קשה בפורים נמי יש לדרוש דינים הנוהגים ועמ״ש בתכ״ט בב״י ומ״א ופריי שם. ועיין מגילה הטעם שמא יעבירנו ד״א ורב יוסף אמר שעיניהם של עניים כו׳ והר״מ ז״ל נקיט הטעם כרבה דלא כרב יוסף ועיין בהגהות מיימוני ובתוס׳ מגילה ד׳ ב׳ דנ״מ בזמן המקדש ומ״מ לדידן אין נ״מ מזה. משלוח מנות דכתב הרלב״ח דנוהג בשבת ולא חיישינן בעיר שאין חומה עתה שמא יעבירנו דמגילה הטעם שמא ילך אצל בקי וער״ן בר״ה הקשה במילה ניחוש שיעביר האזמל ובחידושינו מגילה ד׳ ב׳ כתבנו מזה. ולרב יוסף אין קושיא דהא איכא למיחש שימנו מיום קריאה ויבוא לידי חמ״פ דיודעין משום שבת וכן לרבה א״ו דהך גזירה עדיף ליה ממה דימנו חמ״פ:

ואין עמ״א ועפר״ח פסק לעשות בשתיהן בשבת ויום א׳ וכן משלוח מנות בשתיהן ע׳ כאן ובתרצ״ה ומ״ש המחבר גובים מעות פורים בי״ד ומחלקין גמרא דף ב׳ ובמשנה ה׳ א׳ והב״י בשם מצא כתוב הוא לשאר דברים לא לגובים בו ביום ובאר הגולה אות ס׳ ציין על וגובין מצא כתוב צ״ע ועמ״ש וביום השבת הוי לציין ועד״מ וצ״ע ובחידושי כתבתי וכאן אין להאריך:

יקראנה עמ״א ושלא בזמנה בעשרה לעיכובא ויש לראות הואיל וקורא בלא ברכה יקרא בפחות מיו״ד אם אי אפשר למצוא עשרה וכ״כ הפר״ח בתר״ץ ס״א ומ״ש שם בט״ו בשבת קורין בי״ד בעשרה דוקא וה״ה בן עיר בי״ג במפרש לים ואי ליכא עשרה קורא בלא ברכה הא בעשרה נמי קורא בלא ברכה כמ״ש כאן ואי דקאי בט״ו בשבת לכרכין לאיזה צורך כתב בן עיר בי״ג בעי עשרה הא בלא ברכה אף אי ליכא עשרה קורא ולכתחלה אף בזמנה. ולהמ״א כאן י״ל בדוחק דס״ל בי״ד כשיש לו מגילה קורא בלא ברכה וזה כשקרא בי״ג בעשרה ודוחק דא״כ היה להמ״א לפרושי מ״ש בהג״ה דנזדמנה לו מגילה בי״ד דקורא בלא ברכה והפר״ח והט״ז אות ט׳ דקורא בברכה ועא״ר י״ו ומ״ש המ״א דבהג״ה מסופק אי סגי בקטנים עססי׳ תר״ץ דגם בנשים מסופק המחבר שם ע׳ מ״א שם אות כ״ד ואי״ה באות י״ב יבואר עוד:

אם הולך לדרך וקורא בי״ג י״ל דקורא בעצמו ואין אחר מוציא אותו דכל שאין מחויב בדבר ומיהו יש מחלוקת די״א דבן עיר היה קורא לכפרים. ואם טעו בפרשיות יקראו בשני כ״ה בבדק הבית ועד״מ וב״ש אה״ע דהר״ב לא ראה בדק הבית של בית יוסף ויראה ה״ה הפיוטים והיוצרות יחזרו ויאמרו בשני:

קורא עמ״א ועט״ז אות ט׳ ובא״ר ט״ו בברכה דב״י בשם ש״ל כתב אם אדם מסופק יקרא בלא ברכה אבל לדינא סובר דיקרא בט״ו בברכה יע״ש ומ״מ נראה דיקרא בלא ברכה דספק ברכות לקולא ובן כרך שיצא לדרך בי״ד קורא בי״ד עב״י וכל אלו קורין ביום ולילה כבזמנה עב״י וע׳ בטור כאן. עט״ז ד׳ מה שאין קורין מספק ב׳ הימים ותי׳ המרדכי דלא יעבור כתיב וא״ר א׳ בשם הכל בו דספק דרבנן וי״ל ד״ק הוי כד״ת. ואבודרהם תי׳ דממ״נ יוצא אם הוא י״ג כו׳ וקשה דבן עיר שקרא בי״ג צריך לקרות בי״ד בברכה כמבואר כאן וי״ל. ובחנוכה תי׳ דהוי דרבנן יע״ש: