ונשים עמ״א והוא פשוט ומירושלמי ר׳ יהושע הוי מכניף כל אנשי ביתו כו׳ ערא״ש ותוס׳ ערכין ג׳ א׳ ד״ה פסק ואף הנשים ההולכות לבית הכנסת בעזרת נשים אין שומעין כלל המגילה ואני תמה היאך יוצאים ומימרא מפורשת אריב״ל נשים חייבות במגילה. ומ״ש התוס׳ שם דהמ״ל הכל לרבות קטן לר״י ולכאורה עדיף לומר כהלכה דאין הלכה כר״י ודוחק לומר דתוס׳ סוברים דהלכה כר״י. ושם דף י״ט ב׳ הכל כשירים חוץ מחש״ו ור״י מכשיר בקטן ואיך יחמיר הכל דת״ק קאי לר״י והיה לומר הכל דקטן מוציא קטן דהוי תרי דרבנן כחבירו ודעת המחבר כהר״מ ז״ל כמ״ש המ״מ פ״א ה״א דנשים מוציאות אנשים כדיעה א׳ בסתם ואפ״ה פסק דקטן רק מחנכין דהוי תרי דרבנן לא שהוא מחויב כאשה ואע״ג הטעם שהן באותו נס בספ״ק להשמיד שייך בקטן כאשה ועבדים וכדבעינן למימר לקמן אי״ה באות ב׳ אפ״ה לאו בר חיובא הוא קטן כמו חרש ושוטה רק חינוך ומש״ה אין מוציא לגדול דתרי דרבנן שא״א לבוא לחד דרבנן כמ״ש המ״א אות ב׳ ושם יבואר אי״ה אי קטן מוציא לנשים יע״ש:

ועבדים עמ״א עפר״ח הביא קצת התוספתא הכל חייבין כהנים לוים ישראלים עבדים משוחררים טומטום אנדרוגינוס כו׳ נשים עבדים קטנים פטורים ואין מוציא רבים י״ח. ובה״ג מפרש רישא הכל חייבין לרבויי נשים שמוציאות נשים דחייבין בשמיעה לא בקריאה ואין מוציאות אנשים שאין מחויב בדבר מקריאה דאין חייבת בקריאה ולרש״י צ״ע דסתרי רישא לרישא. ופירש שאף הם היו באותו נס פי׳ אחר עיקר ע״י אשה אסתר ולפ״ז אשה חייבת בקריאה ומוציאה אנשים גם עבדים שאין משוחררים פטורים דל״ש הטעם גביהן (עיין הל׳ עכו״ם עבד בהקפת הזקן) הפי׳ הב׳ באותו נס בספק להשמיד ומחויב רק בשמיעה באפשר ועבדים ג״כ חייבין בספק להשמיד שנימולים וקטן לאו בר מצות רק בר חינוך. ועב״י כתב לפירש״י אשה מוציאה אנשים דאשה עיקר הנס ובחידושינו הקשינו דבמגילה פירש״י באותו נס בספק להשמיד ובשבת כ״ג א׳ בנ״ח פי׳ ע״י אשה דבנ״ח אשה מוציאה אנשים ויבואר אי״ה באות ד׳ ויראה כוונת הב״י דקשיא ליה מתוספתא מוכח דנשים אין מוציאות כמ״ש התוס׳ בשם בה״ג ועפר״ח וע״כ טעמו של רש״י דריב״ל חולק אתוספתא שאף הן באותו נס עיקר ע״י אשה וחייבת בקריאה יותר מאיש ומש״ה פי׳ כן ואף ע״פ שאמרו הכל חייבין לאתויי נשים והתוספתא ע״כ סוברת דנשים אין מוציאות לאנשים י״ל מש״ה אמר הש״ס בערכין הכל חייבין הכל כשירים להודיענו לדידן הכל חייבין בשוה בקריאה והכל כשירים נשים כמשמעות המשנה דחוץ מחש״ו דנשים מוציאות ולבה״ג צ״ל אין למידין מכללות אף במקום שנאמר חוץ דקטן מוציא לקטן. ואם נאמר שאף הן באותו נס דרבנן כמצה משא״כ עיקר ע״י אשה ודאי מ״ה נמי כעין זה א״כ במגילה הוי תרי דרבנן ובנ״ח ע״י יהודית שחתכה ראש האויב הוי ח״ד דרבנן וכ״ש אם מגילה ד״ק והבן. והמעיין בב״י יראה מ״ש הטור הוא מתוספתא עבדים סתם ונשים ע״כ משוחררים דאין משוחררים אין חייב דאי חייב למה למתני כלל עבדים הא בכ״מ שוין עבדים שאין משוחררים לנשים ומתוספתא דסיים פטורין היינו מקריאה משמע ושמיעה חייבין אלא גרסינן משוחררים לאשמעינן הא שאין משוחררים לא וע״ז כתב ואע״פ באותו נס כו׳ הא מה״ט עבדים נמי ומילת ומיהו הוא התחלת התירוץ נמצא סובר שאין משוחררים אפי׳ בשמיעה אין מחויבים. ואם תרצה לפרש דברי הב״י כפשוטו לומר משוחררים ה״ה אין משוחררים כאשה ומ״מ מפרש דברי הטור עבדים משוחררים דאין משוחרר הוא בכלל אשה משא״כ משוחרר הוא גר ואף דכ״ש הוא מ״מ נקיט ליה בפ״ע ולא לפסוק בא רק לפרש מ״מ הר״מ ז״ל דחשיב גרים ע״כ דוקא משוחררים כמ״ש הלח״מ והב״י סובר דהנס עיקר ע״י נשים כמ״ש בשם רש״י דמוציאות אנשים א״כ לכאורה קשה מ״ש המ״א ז״ל ה״ה אין משוחררים דהוא מועתק מל׳ הר״מ ז״ל גרים ועבדים משוחררים וכאמור ובע״ט כתב ג״כ על הב״י דאין משוחררים חייבין וצ״ע לכאורה ואי״ה באות דה״ט יבואר ליישב:

חדש עמ״א בשם הב״ח וכ״מ במגילה י״ט ב׳ דמוקי מתני׳ כר׳ יוסי ואנן קי״ל בק״ש דיצא ה״ה כאן וע׳ מ״ש בט״ז אות א׳ מזה:

קטן עמ״א קפ״ו במ״א ג׳ (ט״ס קפ״ז) דאף תרי דרבנן מוציא לחד דרבנן דלא כתוס׳ מגילה י״ט ב׳ ונ״ל דהתם אי בעי בא לחד דרבנן משא״כ במגילה: (מ״ש המ״א שם דקטן אין מוציא אשה י״ל במחלוקת שנויה אי ספק תורה מדרבנן לחומרא י״ל אתי דרבנן ומפיק דרבנן ועמ״ש שם שי״ל). ומתרע״ה בס״ג הדליקה חש״ו לא יצא וי״א הגיע לחינוך יצא אע״ג דרך המחבר הלכה כדיעה א׳ בסתם היינו שמפורש להיפוך מדיעה שניה משא״כ שם העתיק בדיעה א׳ גמרא דשבת כ״ג ב׳ וי״א הוא בה״ע מפרש דבלא הגיע לחינוך איידי והלכה כי״א וכנראה בנ״י דלא הביא דעת החולק על בה״ע וכמ״ש בכללי או״ה בי״ד אות א׳ וגדולה מזה י״ל אף במגילה הלכה כדיעה דנשים אין מוציאות כי״א כיון דבדיעה א׳ אין מפורש ההיפוך אף דמשמע לדיעה א׳ שמוציאות. ולפ״ז א״ש מ״ש המ״א באות ב׳ דעבדים שאין משוחררים דהם היו באותו נס להשמיד וחייבים וקטן לאו בר מצות רק תורת חינוך. ומ״ש ודוחק לחלק די״ל מגילה קטן בשמיעה חייב וגדול בקריאה משא״כ בחנוכה כמ״ש בחידושי ועתה ראיתי בא״ר הרגיש בזה מ״מ לדיעה א׳ משמע נשים חייבות בקריאה א״י מנ״ל לחלק בקטן ולזה י״ל דפסק כת״ק דרבי יהודה וכדאמרן ומטעם דכתיבנא:

והנה נסתפקתי כמה פעמים אי אשה בכלל ערבות למה שמשמע מרא״ש ברכות ך׳ נשים בבהמ״ז לכאורה דאין נשים בכלל ערבות מ״ה אם כבר יצאה אשה י״ח אין מוציאה לאשה או לאנשים למ״ד שמוציאה עתי״ט ר״ה פ״ג מ׳ח אף ע״פ שיצא מוציא מטעם ערבות וה״ה קטן לאשה או לקטן אחר והבן זה:

אינה עמ״א ועיין אות ד׳ תירץ כאן בשמיעה משא״כ נ״ח. וקטן ל״ש כבוד ציבור דבר״פ פסק דקטן קורא בציבור ועמ״א ו׳ דקטן לא יקרא. וברע״א א׳ דנשים מוציאות בק״ה לאנשים דתרוייהו ד״ת וכ״מ בברכות ך׳ ב׳ דאי תרוייהו ד״ת נשים מוציאות וכאן או דבשמיעה חייבין כבה״ג או כבוד הציבור ועט״ז עא״ר א׳ בשם הט״ז ובעט״ז כאן:

אם ע׳ מ״א וכבר כתבנו דצ״ע דנשים אין שומעין כלל המגילה אף בעזרת נשים א״א להם לשמוע ובירושלמי ריב״ל הוי מכניש בני ביתיה וקרי קמיהון ובתר״ץ בט״ז ו׳ דאף ע״פ שאין מבינות לה״ק יצאו א״כ אשה חכמה ראוי שיהיה לה מגילה כשירה בלה״ק ותשמע הברכה מש״ץ ותקרא לעצמה בעזרת נשים ולפני הבתולות יקרא בביתו בלא ברכה רק תשמע היא:

שאינה עמ״א יראה כוונתו לומר דעת הר״ב כי״א קמא דאין מוציאות אנשים ולכאורה י״ל דרך הר״ב שלא להשמיט דיעה אף דעתו כהמחבר ובפריי לי״ד בכללי או״ה כתבנו מזה:

מיהו עיין מ״א קאי בטומטום ועבד דגרע טפי כשהוא ספק או מורכב מאם הוא דבר ברור עב״י ובא״ר מ״ש על הע״ש. ואנדרוגינוס שאין מינו אין מוציא הא מינו מוציא דבריה בפ״ע הוא עב״י וצ״ע בדוכתי טובא בש״ע בזה. ואין מינו אף אשה אין מוציא ובתוס׳ מגילה ריב״ל משמע לכאורה דמוציא אשה שכתבו דאשה לא עדיף מאנדרוגינוס וי״ל בזה דעת הלבוש וע׳ א״ר ובחידושי הארכתי וכאן אין להאריך:

עצמו עמ״א ולפ״ז המחבר שהשמיט זה סובר דנשים מוציאות אנשים י״ל למ״ד מוציאות אנשים הם אפ״ה עבדים לא באותו נס הפי׳ עיקר ע״י אשה ואין משוחררים ל״ש זה כמש״ל וכן למ״ד נשים אין מוציאות משום כבוד הציבור כמ״ש באות ד׳ אבל חציו עבד מוציא עצמו. והוי יודע שהפר״ח הביא ירושלמי בר קפרא אומר נשים וקטנים חייבין שאף הן היו בספק כו׳ ריב״ל הוי מכניש כו׳ והוכיח דפי׳ באותו נס בספק לא כרשב״ם יע׳ש והנה י״ל הא והא אמת בספק נ״מ לקטנים ועבדים. ובעיקר הנס נ״מ דנשים בקריאה דוקא ועבדים בשמיעה וקטנים פסק כת״ק דר׳ יהודה וב״ק כר״י פסק. ולפ״ז עבדים אין מוציאין לנשים ולהיפוך מוציאין ונשים מוציאין קטנים ולהיפוך ודאי לא. נסתפקתי אשה אם מוציאה דיעבד לטומטום דהוי כס״ס שמא הלכה דאשה מוציאה אנשים ושמא זה נקיבה ואת״ל חד ספק דיעבד לא דמגילה ד״ק כד״ת ע׳ סי׳ תרפ״ו ס״ס דיעבד יוצא ולכתחלה אין לעשות ס״ס עמ״א תס״ז א׳ ותפ״ט:

קורא עמ״א אי דוקא קורין כ״א לעצמם אז הרשות בידם ועמ״ש אי״ה בסוף הסי׳:

להביא עמ״א ועכשיו ראוי לכ״א שיהיה לו מגילה כשירה ולקרוא בלחש מלה במלה אף דבאות י׳ משמע ברוב עם מ״מ א״א לשמוע מהש״ץ מחמת רעש ובלבול שמכים בעצים ומשמיעין קול גם נשים חכמות ובתולות ראוי להיות להם מגילה כשירה ולקרותה בעצמם כי בעזרת נשים א״א לשמוע כלל המגילה מהש״ץ וראוי לכל ישראל לנהוג כן מי שיכולת בידו: