כתב הרמ״ע כו׳ מ״ש דמיבעי ליה לומר יוצר אור באפי נפשיה דאלו התפלל עם הציבור מוציא הש״ץ אותו מברכת ק״ש בעשרה כמבואר בסי׳ נ״ט ומ״ש איכא עשרה שרי למפתח ברכו היינו ויאמר יוצר אור ג״כ מש״ה שרי לומר ליה ברכו אע״ג דשמע מהש״ץ ברכו וז״ש ומיהו דכיון שסומך יוצא לברכו ש״ד הא אין אומר יוצר אור אסור לומר ברכו אם כבר שמעו כולם ברכו (הא בשביל יחיד שלא שמע ברכו שרי לומר ברכו ויוצר אור) ומ״ש דלאו שפיר למיעבד כו׳ ר״ל דלכתחלה טוב שיאמר עם הציבור בשוה לא להאריך בפסוקי דזמרה כו׳. ומ״ש שמע ברכו מהמברך בתורה די ואין פורסין הא לא בריך ברכת ק״ש חוזרין בשבילו לומר ברכו אע״פ שכולן שמעו ברכו הואיל וזה לא אמר ברכת ק״ש אח״כ ואין כאן לבטלה שאומר הואיל וזה מברך אח״כ ברכת ק״ש. ומ״ש בשם הב״י וד״מ עמ״ש בט״ז וד״מ הקשה א״כ איך כתבו תלמידי רש״י שאפילו איתו שישמע פורס כ״ש אותו שלא שמע והא אותו שלא שמע אסור דאומר ברכו והם אין מברכין רק הוא מברך וע״ז הקשה המ״א דהא להמחבר אפי׳ שכולן ברכו וקראו ק״ש רק שלא שמעו קדיש וברכו וא״כ אותו שלא שמע ברכו פורס וא׳ מהשומעים יאמר יוצר אור כדי שלא יהא נראה ככופר. ויאמר בקול רם וישמעו אחרים ושומעים כעונים ושפיר מברכין רבים כאמור ועמ״ש באות א׳ מזה והרמ״ע והמחבר ל״פ ובלא סמיכה ר״ל שכבר בירך ומ״מ אמרה:

ועכשיו עמ״א ובט״ז הארכתי וע׳ ר״מ פ״ח מתפלה הלכה ה׳ כתב אין פורסין התחלה כרבינו יונה שאין מוציא כ״א בעשרה וז״ש וזהו הנקרא פורס אע״ג דרבינו הקדוש במשנה כתב רק לה״ק (שמעה מתנא וגרסן כך) ולא רצה לפרש פרוסה בלה״ק מתרין טעמי (אע״ג דפסק בפ״ז מתפלה כר״א דקדושה יחיד מדלגה) או דא״כ קטן אמאי לא דאין מוציא כלום או דאין רשאי לומר ב״פ ברכה משום קדושה שביוצר לחוד לכן מפרש התחלה והר״מ ז״ל או דאין סובר כרבינו יונה ומוציא אפי׳ ביחיד כשאר ברכות או פרוסה לת״ק במשנה ומ״מ מבואר מהר״א ז״ל דאין סובר הטעם מהרי״א שלא יהא נראה ככופר. ועיין פרישה הביא מסי׳ רי״ש בא׳ מפסיק לשנים ממתין עד הזן הנה ברא״ש מבואר שם שיהא ניכר הפסקה משא״כ בעשרה שמזכיר השם ניכר הפסקה וע״ש בתוס׳ מ״ו מזה י״ל כפרישה ומ״מ שם אומר נברך כולל עצמו עמהם ויש שם מי שמברך עמו שהרי ב׳ מברכין ל״ש שם שלא יהא ככופר ומברכת התורה אין ראיה מברך אח״כ ברכת התורה בקול רם והם עונין אמן וגדול העונה אמן וגם שומע כעונה לית נראה ככופר וא״ש דברי התי״ט במגילה פ״ד מ״ג עמ״ש בט״ז. ועמ״ש אי״ה בה׳ ס״ת דלפ״ז צ״ל כל הברכה בקול רם מטעם זה ועא״ר כאן. דאל״כ סתרי פסקי המחבר כאן ונ״מ עם רי״ש ס״ב והבן זה:

כמו עמ״א להמחבר הטעם שלא יהא נראה ככופר ה״ה ערבית דל״ת בשחרית משום קדושה שביוצר לז״א כמ״ש בט״ז ומ״א ע׳ במ״ש בריש הסי׳:

דליכא עמ״א ועיין לבוש טעם דמסתמא לא שהו כ״כ עד שהתפלל הש״ץ מנחה ומעריב וכולם שמעו ברכו. ויראה ודאי אם א׳ יש שלא התפלל מעריב יכול לעמוד בפני העמוד עם ט׳ שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר ברכה א׳ בקול רם ויוצא אף להמחבר ע׳ אות ב׳ ואפשר גם קדיש יאמר קודם הש״ע עמ״ש אות ד׳:

וקדושה עמ״א בענין קדיש והט״ז נ״ה ג׳ חולק יע״ש ומ״ש בשם הב״ח עט״ז. עמ״א נ״ד ג׳ שמש״ה פורסין אחר תפלת ח״י בלחש שא״א קדיש כך וא״כ כשפורס אח״כ צ״ל קצת פסוקים יע״ש:

מוטב עמ״א הראה לרע״ג ס״ד דמוציאם בא״י הא יודעים מוטב שהם יקדשו ועב״י כאן שכתב כן דנכון שיפרוס מי שלא שמע אם יודע ומ״מ מנהג שלנו שהאבילים פורסין בשביל מי שלא שמעו ואפשר יש בהם מי שא״י ואין פנאי לבקש איש יודע בין תפלת ח״י בלחש אבל ודאי אם יש פנאי ויש מי שיודע ולא התפלל ראוי שהוא יפרוס:

ולא יסמוך עמ״א דהיינו דיעבד אם התחיל לפרוס אבל לכתחלה סמיכות גאולה לתפלה עדיף ואם יהיו אח״כ י׳ יפרוס וע׳ סס״י פ״ט ס״ח ובמ״א שם:

והתחיל עמ״א ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה יע״ש:

יכול עמ״א ודוקא בין גאולה לתפלה בערבית מפסיק אבל לא באמצע ברכות. ואע״ג דנהגו שלא לפרוס על שמע בערבית נ״מ למקום שנהגו. ועא״ר נ״ח ז׳ וכאן אות ג׳. והביא תשובת מ״ע שהביא המ״א וכתב שם קטן אין פורס ע״ש ואפי׳ שמע מקטן המפטיר ברכו חוזר ופורס יעמ״ש בט״ז בשם הפר״ח ג״כ יע״ש בזה:

יוכל עמ״א מ״ש בשם משפטי שמואל אין כעת ת״י ואפשר הטעם שיאמרו זו ספר תורה אחרת והראשונה אין כשירה ואיכא פגם ואי״ה יבואר עוד. ונ״ל פשוט שיש ג״כ פגם לראשונים שלא יצאו בקריאה אבל הלכו להם כמו ותיקין שרי: