כתורה עצמה ע׳ מ״א ומלשון כתורה עצמה משמע כל העמוד צריך שירטוט כס״ת כמ״ש הש״ך בי״ד רפ״ד אות ד׳ יע״ש. וכמ״ש במגילה י״ו ב׳ צריך שירטוט כאמתה של תורה ואס״ד שיטה א׳ לבד תיפוק ליה כ״כ הקודש צריכין כן כמ״ש בי״ד רפ״ד ס״א שוב עיינתי בד״מ א׳ האריך ומסיק דכל העמוד בעי שירטוט יע״ש. ומ״ש חק תוכות פסול כשרובה כך ועפר״ח דאל״כ לא גרע מהשמיט הסופר כו׳ ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד:

וי״א עמ״א אפשר בתשובה סי׳ ס״א ואין בידי כעת ועי״ד רע״א בש״ך אות א׳ ואם אין מגילה אחרת רק מגילה על קלף שלא עיבד לשמה יקרא בה וטוב שלא לברך עליה:

אם כתב בשמאל עפר״ח כשר דיעבד ועסי׳ ל״ב ס״ה ופר״ח שם כאן מגילה יש דיעות אי שוה לכל מילי לס״ת הלכך דיעבד כשירה:

לענין עמ״א ועי״ד ומ״ש בש״ע ס״ז צריך לשייר למטה ומעלה כס״ת וי״ל הא בס״ת הטעם דמהדק יפה בב׳ עמודים ושמא יקרע עי״ד ופר״ח כאן ובמגילה רק עמוד א׳ ל״ש זה וצ״ע:

ולהוציא ע׳ מ״א ובסי׳ ל״ב אות מ״ב תי׳ דתפילין מגרס גריסן א״צ להוציא בפ״ה משא״כ ס״ת ומגילה. ומ״ש שהטור לא כתב אלא גבי תפילין (שא״צ לכתוב מכתב) הנה בטור כתב בתפילין שצריך לכתוב מכתב ועב״י בסימן ל״ב בשם הר״י אכסנדרי ז״ל באין בקי בהן מיידי ולפ״ז מ״ש הטור וצריך להוציא בפיו בבקי בהן ומגרס מיירי וענין בפ״ע הוא דרשאי לכותבו בע״פ וצריך להוציא בשפתיו ומ״מ הנכון כמ״ש המ״א בל״ב דבתפילין היקל ועב״י סי׳ ל״ד וי״ד רע״ד בשם המרדכי וער״מ ז״ל הלכות ס״ת:

פתוחות עמ״א הראה מקום לס״י שקורין בלא ברכה ואי ה״ה כאן א״כ אין צורך לראיה ויראה דעם ברכה קאמר וצ״ע:

ובדיעבד עמ״א וא״א לתקן החסירות ויתירות כעת אז קורא בה ועא״ר הרבה דינים וצריך הסופר להיות בקי בהן:

צריך עמ״א מ״ש דכל זה משמע הן וי״ו דויזתא הן לא כתב איש בראש דפא ואת בסופו כשר דיעבד חוץ מאם לא כתב עשרת בני המן חלק כשירה פסול דיעבד ולכאורה קשה מי גרע מהשמיט הסופר כל עשרת בני המן עד חציה כשירה וצ״ל דגרע שינוי ממ״ש חז״ל ממה שלא כתב כלל דוגמת מ״ש התוס׳ מגילה ט׳ א׳ ד״ה בשלמא בשם רש״י דגרע טפי מכתב תרגום יגר שהדותא בלה״ק מלא כתב כלל וה״ה למאי דמסיק במגילה יקר תפארת נמי צ״ל כן וה״ה כאן. ועפר״ח בשם כה״ג דבעינן לעיכובא בסוף דפא רק תיבת עשרת ה״ה ו׳ דויזתא:

בציבור עמ״א משמע בית הכנסת לאו דוקא וע׳ טור:

ברכות ע׳ מ״א ועב״י מבואר בדבריו כן דוקא דיעבד יש לסמוך אהרשב״א ולכתחלה אין לכתוב ברכות במגילה ואין לנקוד הטעם במגילה גם בין פסוק לפסוק:

בחומש עמ״א וצ״ע בתרמ״ט במ״א כ״ח אף שאינם מינם יטלו שלא תשתכח תורת נטילה ה״ה חומש בדפוס דפסול גמור הוא ראוי לקרות בלא ברכה ומידי דהוי פורים ט״ו בשבת שדורשין דלא תשתכח תורת קריאת מגילה ועשו״ת מים עמוקים. וניקוד הטעמים בש״ץ שאין בקי הוי כדיעבד אבל לכתחלה אין לנקוד כמ״ש באות ט׳:

יצא עמ״א עב״י דאל״ה הוי אסור וא״י משום מה״ב אלא משום דאין גזל בקול כשופר עסי׳ תקפ״ו עט״ז מ״ש כתבו על איסור הנאה או דבר העומד לשריפה: