כתוב במנהגים כו׳ עמ״א עתוס׳ מגילה ד׳ א׳ ד״ה פסק ואומר ק״ש וקורין מגילה יע״ש וחול ומ״ש אחד הוא. ומסיק לומר אחר תפלת ח״י ק״ש עם תתקבל ואחר קריאת המגילה במ״ש ויהי נועם ואתה קדוש וק״ש בלא תתקבל וע׳ א״ר אות ד׳ וה׳ בערבית יאמר ק״ש אחר ש״ע ובשחרית יאמר אחר ש״ע ח״ק כמו בכל קריאת התורה באין מוסף ואחר המגילה וסדר קדושה ק״ש עם תתקבל ונתן טעם אחר לזה דבמעריב מתפלל מבע״י וממתינן עד צ״ה למגילה ויש הפסק גדול אומרים ק״ש מיד אחר ש״ע ואף במ״ש מתפללין בצ״ה לא פלוג משא״כ בשחרית ולפ״ז מתוס׳ מגילה אין ראייה די״ל דקאי בחול. והנה יש ג׳ מחלוקת י״א ח״ק וי״א ק״ש עם תתקבל ומ״א פסק תחלה ק״ש עם תתקבל ואח״כ ק״ש בלא תתקבל ועא״ר ב׳ שאין לשנות להמנהג ובלבוב בביהמ״ד מח״ל ופה פפד״א המנהג ק״ש עם תתקבל אחר ש״ע ערבית ולאחר המגילה ואתה קדוש ק״ש בלא תתקבל ושחרית ה״ק אחר ש״ע ולאחר סדר הקדושה ק״ש עם תתקבל עסי׳ תקנ״ט:

אבל עמ״א ועסי׳ ק״ח בט״ז אות י״ב וספק ברכות לקולא. וע׳ תרפ״ב כ״ז שלא אמר השם יוכל לומר על הניסים ועט״ז שם אות ג׳ וה׳ דאם סיים הברכה יוכל לומר באלקי נצור דרך תחנונים יע״ש:

אין עמ״א ובגמרא יש ג׳ טעמים והב״י השמיט טעם דא״א הלל על נס שבח״ל והביא ב׳ טעמים והמ״א השמיט דרב נחמן דרבא בתרא כוותיה נקטינן ונ״מ היכא שאין מגילה או ט״ו בשבת ע״כ הטעם עבדי בו׳ ומיהו י״ל לא פלוג ומשמע על נס בח״ל רשאי לומר הלל דרב נחמן ורבא רבים ובתראי. ומ״ש המ״א דחולץ אחר המגילה צריך להמתין עד אחר ובא לציון אלא במי שהתפלל כבר ועתה שומע מגילה אין חולץ תפילין עד לאחר המגילה:

מלין עמ״א דכתיב שש אנכי על אמרתך וע׳ פר״ח ובתרפ״ז כתב הא דמגילה קודם לכל המצות כשיש שהות לעשות שתיהן ובאין שהות אין שום מצוה ד״ת נדחית מפני מגילה יע״ש. וי״ל דרדאי הא דמבטלין עבודה מפני מגילה לשמוע בציבור דפרסומי ניסא בציבור עדיף אף ע״ש שיש לו מנין כמו כהנים די״ג זוכין בתמיד משא״כ כאן דיקרא המגילה אחר המילה בציבור פשיטא ד״ת עדיף טפי וקודם ושתיהן ד״ת או מדרבנן אז פרסומי ניסא קודם ועמ״ש בתרפ״ז וכאן אין להאריך: