ב׳ עמ״א עמ״ש בט״ז אי רשאי ליתן להם בגד וכיוצא בזה ומ״ש בשם בעל המאור וי״ל תיפוק ליה בלא״ה מתנות לאביונים כתיב עם משלוח מנות ובמנות בעינן ביום י״ד דוקא לעיירות וט״ו לכרכין ולא בליל י״ד ה״ה מתנה לאביון נמי אף בליל י״ד לא יתן וי״ל דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים ומש״ה רשאי ליתן בתענית אסתר וכ״ש בליל י״ד וקודם לא דלמא אכלי כו׳ וצ״ע:

בליל פורים עמ״א ונוהגין ליתן מחצית השקל קודם מנחה ובשחרית מעות מגילה ומי שיש מגילה כשירה בידו אי חייב ליתן מעות מגילה עמש״ל מזה וע׳ בהלכות לולב מי שיש בידו אתרוג אי חייב ליתן מעות אתרוג יע״ש:

מבן עשרים עמ״א עפ״ק דשקלים מ״ד ובתרצ״ב ותי״ט ובר״מ ז״ל ולענין כיון ששוקל אין פוסק מחלוקת בין הר״מ ז״ל ותרע״ב אי מת אביו אי מחויב הקטן ליתן יע״ש ועני המתפרנס מצדקה צ״ע אי מחויב ליתן מחצית השקל אף ע״ג בזמן המקדש היה מחויב ליתן כמ״ש הר״מ ז״ל ומקרא מלא בתורה כו׳. עמ״ש אי״ה באות ד׳:

אין עמ״א עי״ד רנ״ה ס״ה פסק הר״ב חישב בלב צריך ליתן דצדקה נדר הוא וכתיב כל נדיב לב עולות מה הקדש בלב הוי הקדש ה״ה צדקה וע׳ ד״מ שם הפרש באמר בפה כופין אותו ובלב אין אנו יודעין שיכפהו ומשמע הודה שחישב בלב ורוצה עתה לחזור ממשכנין והא צדקה מ״ע שמתן שכרן בצידה ובשלמא צדקה המחויב כפי הדין כפי ערכו יש לאו דלא תקפוץ משא״כ כשחישב בלב יותר מלפי ערכו וי״ל איכא לאו דלא תאחר בנדבה ונדר ער״מ ז״ל פ״א מהל׳ מתנות עניים ה״א:

אם גבו הגבאים מעות לכמה צדקות ונתערב פרוטה ממעות פורים שם אי בטל ע׳ ר״מ ז״ל פ״ז ממעילה ובכ״מ ומ״ל באורך מטבע לא בטיל ובעלים ע׳ ביצה ל״ח ב׳ וצריך ליתן הפרוטה לצורך פורים:

ודוקא עמ״א בטור כתב סתם ואין רשאין לשנות משמע אף אנשי העיר והר״ב כתב הגבאים י״ל אנשי העיר רשאי לשנות והמחבר כתב העני יכול לשנות משמע לכאורה הא אנשי העיר לא:

שאלה מי שנדר טלית לקהל להתעטף בו ש״ץ לפני העמוד אי רשאי יחיד לפעמים לשאול אותו לעצמו יראה דלברך אסור ואף בלא ברכה י״ל דאין רשאי עסי׳ י״ד מותר ליטול טלית חבירו כו׳ דניחא לקיומי מצוה בממוניה היכא דאין כל כך היזק ניכר ושם הסכימו האחרונים דאין לברך וכאן דעת הנודר רק לש״ץ וכבר אין שלו לומר ניחא לקיומיה מצוה בממוניה וראיה מברייתא דמציעא ע״א מגבת פורים אין רשאין לשנות דבתר דעת הנודר אזלינן וצ״ע: