ובסעודה ע׳ מ״א אפי׳ כשחל במ״ש ששבע מג׳ סעודות יעשה קצת סעודה בשביל פורים כמו מגילה ואם שכח על הניסים בליל י״ד פשיטא דלכ״ע אין חוזר עמ״א ח׳. ובליל ט״ו אין מחויב לאכול וביום ט״ו חיוב לאכול קצת כמ״ש בהג״ה אבל פת למ״ד דבעינן א״צ כ״א ביום י״ד לעיירות וט״ו לכרכין ועוד שהוא ספק עט״ז מ״ש בשם הפר״ח ועמ״ש אי״ה באות ב׳:

בלילה אפי׳ בליל י״ד מ״א משמע מדבריו בליל ט״ו נמי ירבה בסעודה ובאות א׳ משמע דוקא ליל י״ד דומיא דמגילה ואם נגיה ולציין בלילה אמ״ש המחבר סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא י״ח אפי׳ בליל י״ד א״ש טפי:

אלא עמ״א וי״א שהחשבון שוה תק״ב וישתכר וא״י החשבון ועמ״ש בט״ז מזה:

תענית ע׳ מ״א דיתענה עד המנחה ועסי׳ תקנ״ב וסימן תר״ד דיאכל קודם ביאת השמש רק פ״א. ומ״ש המתענה בפורים שנשבע ויאכל בלילה היינו ליל י״ד ולא קיי״ל כן כמ״ש בתק״ע ס״ב וג׳ שיתיר שבועה ואין מתענה ועי״ד רל״ט דבדרבנן נמי אין השבועה חלה יע״ש ובכולל חל אפי׳ משבת וי״ו:

ורוב עמ״א ועא״ר אות ד׳ בשם של״ה המשובח מי שעושה סעודה בשחרית וכן אני נוהג. וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד ומ״מ יהיה שמחה של דברי תורה:

זרעונים בלילה ראשונה ע׳ מ״א ועפר״ח זכר לאסתר כדאמרינן במגילה פ״ק וישנה לטוב שהאכילה זרעונים ומ״ש שיש נוהגין שלא לאכול בשר בליל י״ד אין נוהגין כן וידליק נרות ושמחה וכבוד יום עדיף יע״ש:

דאם עמ״א היינו שלא בכוונה אבל בכוונה אף הזיק ממונו חייב דמ״ש פורים משאר ימים ושלא בכוונה בעלמא חייב ובפורים מסתמא מוחלין:

מכח שמחת פורים הוי כאנוס קצת ועיין באות הקדום:

אומר עמ״א עט״ז תרצ״ג אות ב׳ הסכים למ״א בשחרית חוזר ולא כל היום ובא״ר ז׳ דבשחרית נמי אין חוזר דאין מחויב לאכול פת. ומ״ש בע״ש עיין מ״ש בט״ז דיאמר רצה ועל הניסים ומ״ש דאם התפלל ערבית א״א בבהמ״ז על הניסים ולכך יברך בהמ״ז תחלה ועל הניסים ואח״כ יתפלל ערבית ביו״ד והעולם אין עושין כן אפשר סומכין על של״ה ז״ל עא״ר אות ז׳:

ונוהגין עמ״א דאם משכה עד הלילה אין מחזירין אותו לכ״ע מאחר שיש דיעות וגם יש דיעות אי מחזירין אותו ומשמע דרשאי לכתחלה להתענות עד מנחה ועסי׳ תק״פ ותקנ״ב ותר״ד:

שתי מנות מבושלים עמ״א ועט״ז משמע דאין צריך מבושלים ועפר״ח משמע כן דחיים לא מ״מ ישלח הראוי מיד לאכילה ומב׳ מנות ובחד מנה אינו יוצא י״ח:

נסתפקתי אם עבד כנעני בכלל רעהו במשלוח מנות ופסולי קהל הוי בכלל רעהו ואשה משום חשש סבלונות ועבד חייב במשלוח מנות מחלפי סעודה ומתנות לאביונים כשיש לו מאחרים באין לרבו רשות בו ומיבעיא לי אם יי״ח בב״ח ששלח לע״כ שוב ראיתי ברא״ם ז״ל פ׳ משפטים (שמות כ״ו ך׳) דע״כ בכלל רעהו הוא ובמשנה ג׳ פ״ח דב״ק בע״כ בושת לרבנן אחיו הוי ובמ״א פי״א סנהדרק בגונב ח״ע והב״ח רבנן אחיו הוי וכ״ש דהוי בכלל רעהו וה״ה בשור רעהו:

שתי מנות עמ״א ועיין באחרונים במתנות לאביונים משמע שנים משא״כ משלוח מנות לרעהו. ומ״ש שכ״מ מרש״י היינו מפני קושיית הב״י דאיך יצא השני והתירוץ כיון שלא הכין פטור:

לשלוח מנות ע׳ מ״א ועסי׳ תרצ״ד במ״א א׳ בשם בעל המאור דלא יתן קודם פורים דלמא אכלי ומשמע הא לא״ה שרי ומיהו בליל י״ד לא יתן דלמא אכלי ולא יצא ידי סעודה ביום יע״ש:

ואשה ע׳ מ״א ועפר״ח דאיש כתיב וי״ל בכ״ה איש וה״ה אשה וגם היו באותו הנס כמגילה וכשיש לה בעל רשות בעלה עליה ואלמנה ובתולה חייבין ויראה קטנים מחנכין בכל חינוך אף בדרבנן:

ספק עמ״א ומשמע מאכל אסור לשלוח לאשה אף לאביונים ועא״ר י״ד וכונתו למ״ש הר״מ ז״ל פ״ב ממגילה הי״א מוטב להרבות במתנות לאביונים אלמנות אלמא אף מאכל שרי יע״ש: