פטור מק״ש עמ״א לא הבינותי זה דבפ״ט עד ד״ש ולאח״כ שכר תפלה שלא בזמנה. וחשיב ליה עדיין לא עבר זמנה וט״ו ברכות בשחרית דאומרים על סדר ומנהגו של עולם למה לא יאמר אח״כ ועסי׳ מ״ו ואזיל לשיטתיה בפ״ט אות ה׳ ועט״ז שם א׳ משמע ק״ש אחר חצות יתפלל ג״כ אבל אח״כ אין לה תשלומין כיון שפטור היה בזמנה ומ״מ נ״ל דיקרא ק״ש כל היום בלא ברכות כקורא בתורה אבל בשעה ד׳ להמ״א קורא בברכותיה עסי׳ ג״ח ס״ו ודמיא לתפלה. מ״ש הבדלה כלומר הבדלה נמשך זמנה עד יום ב׳ ע״ש ובשצ״ו בט״ז בזה:

אין עמ״א בלבוש הקשה דברי ש״ע סתורים תוך כ״ד דכתב אפי׳ אין מוטל עליו כמו אחותו נשואה אפ״ה אין רשאי (דדוחק דקאי במוטל מה שלא נזכר בש״ע עיין ע״ץ) ואיך כתב מי שישתרל אין מוחין ותי׳ המ״א א׳ דשאני שלוחו עדיף טפי מאחותו נשואה ועור דאין מוחין היינו כ״ד אין גוערין בו אבל אין רשאי עא״ר בזה :

חייב עמ״א דב״ח פסק בק״ש ערבית פטור אפי׳ אין מחשיך והקשה דק״ש לא יצויר כלל בערבית קודם צ״ה והטור מיירי לשאר דברים וגם על הש״ע ק״ק ולומר למנהגינו דקורין מבע״י ומ״ש דבמ״ש כ״ע קורין בלילה עיין רצ״ג ה׳ ובצ׳ אות י״ט. והט״ז כאן אות ד׳ תירץ זה דראוי לקרות מבע״י לקבל עמ״ש :

תוך עמ״א בפ״ו כאן ה׳ מבואר חוץ לד״א של קבר אף ע״פ שאין רשאי אם קרא יצא אע״פ שלכתחלה אסור בכל הקברות אפי׳ חוץ לד״א של קבר לדעתו ז״ל ולהמ״א בסי׳ מ״ה תוך ד״א של קברות נמי אסור ועיין ר״מ פ״ג מק״ש ה״ב משמע חוץ לד״א של קבר לכתחלה רשאי ואם נאמר דבקבר יחידי קאמר הא בקברות חוץ ד״א של קבר אסור לכתחלה (כמ״ש הט״ז ומ״א שוין בזה במ״ה) הא דכתב חוץ ר״א של קבר רשאי להסמיך אם קרא לא יצא דוקא כה״ג הא בתוך קברות יצא וזה יורה כט״ז ועיין ע״ץ ואי״ה בט״ז אבאר עוד בזה ושאר דינים מחודשים שם:

לא יצא עמ״א ר״מ פ״ג מק״ש ה״ב. יש לי הרהורי דברים בכאן והנה פורטם. דע בתמורה ד׳ ב׳ אביי ורבא כ״מ דאמר רחמנא לא תעביד ומשמעות הפוסקים הלכה כרבא דלא מהני ואף בדרבנן (כ״ש אי מלא תסור כמ״ש הר״מ בשורש ה״א) אלא בדרבנן בעינן שיהא האיסור מעצמו משא״כ בד״ת אף בדה האיסור ע׳ סמ״ע ח״מ ר״ח אות ג׳ יע״ש. והנה לקמן ע״ו ס״ח משמע ודאי מ״ר חוזר וקורא ובפ״ג סב״ג בתוכו חוזר אף הזמנה דרבנן ובקפ״ה ס״ה מבואר דבהמ״ז וכדומה מסופקין התוס׳ בפרק הדר ס״ד א׳ ומ״ד אפי׳ ודאי אין חוזר משמע לכאורה אף תפלה וק״ש (עמ״א ע״ו י״ג אפשר כיון לזה) ומ״מ בצואה ד״ת הלא מהו הספק הא כ״מ דאמר רחמנא עכ״פ לא מהני וא״כ מ״ה אסור לומר שום שבח לה׳ במקום צואה. וברכות כ״ב ב׳ רב״א אמר התפלל תפלתו תועבה לכאורה לשיטתיה דלא מהני. והר״מ ז״ל בפ״ג מק״ש ה״ב והר״א ז״ל הודה לו בצואה ומרחץ משום דהם ד״ת (יבואר אי״ה בסי׳ פ״ד) וחולק במת דהוי דרבנן וצ״ע. והנה דרך כלל אומר דפלוגתא דאביי ורבא לא נתברר הלכה כמאן כמו שיראה הרואה בר״מ כמה מקומות וספיקא הוי הלכך בק״ש חוזר וקורא ושאר ברכות י״ל חומר לא תשא להיפך. ושאני תפלה דרבא אמר זבח רשעים תועבה תפלה נגד קרבן ובקרבן גלי קרא בפירוש דז״ר תועבת (ואמר זאת אפילו לרבה) מש״ה בק״ש ותפלה חוזר אף באיסור דרבנן משא״כ בשאר ברכית יש ספק ואין חוזר כדאמרן ולפ״ז הע״ש יפה ע״ש (עמ״א ע״ו י״ג) ובק״ש כל שקורא חוזר וקורא בברכות דהכי תקנו כבסי׳ ס״ו ואי״ה, יבואר עוד לקמן בסימנים התם וכאן אין להאריך בזה. ועפר״ח כותב בק״ש חוזר וקורא הא בירך או התפלל בביה״ק אין חוזר דיש לא תשא. הנה בדרך מבואר בקפ״ה במ״ר דאין חוזר. ומתפלל י״ל ז״ר תועבה. והוי יודע בקפ״ה נסתפק המחבר כצואה אי חוזר ומברך ומט״ז משמע דחוזר ספק תורה לחומרא ובלבוש הניח בצ״ע משמע דעדיין ספק וי״ל לא תשא כמ״ש בסימן ס״ז (עפר״ח שם אלא דיש חזקה עם הספק מסתמא לא קרא עדיין ולא בירך כמ״ש בשער אפרים ואי״ה יבואר בפתיחה לברכות ומיהו זה דוקא בספק תורה הא בספק דרבנן עם חזקה לא מהני דבי״ד ק״י יש דיעות וכאן בספק ברכה מקילין מה״ט. ואמנם ככר הודעתיך בפריי לי״ד בשם כה״ג דבספק פלוגתא וכדומה לא שייך חזקה כי בשביל זה לא ישתנה הדין א״כ שפיר הניח שם בקפ״ה בצ״ע ואין מברך וה״ה כאן בהתפלל בביה״ק מאחר דיש מחלוקת הר״מ והר״א ז״ל משא״כ ק״ש עם ברכותיה דכך תקנו והבן זה ואי״ה יבואר עוד באופן דנקיטנא מהני מילי מעליותא דאם נגע בידיו בראשו וגופו דיראה דהוי רק דרבנן שצריך לנקות ידיו כה״ג בבירך אין חוזר ומברך ובק״ש חוזר וקורא כדאמרן :