שלמטה עמ״א כ״פ הנ״ץ ועט״ז ג״כ דברי הר״מ ז״ל דמיירי בחבורה מיוחד לכך דשאר המלוין חייבים וכל החבורה פטורים אפי׳ הכת שלישי יש להם שהות לפעמים נמשכין והלבוש שפירש הסמוכין למטה ג״כ לדינא אמת במקום שאין חבורה הסמוכין פטורים והרחוקין חייבין. ע׳ נ״ץ האריך ובאר הגולה ב׳ רמב״ם וטור וכפי הנראה אין פירושם שוה :

סמוך עמ״א עא״ר בי״ד שנ״ח ס״ב הביא הר״ב ב׳ דיעות בק״ש של ערבית. עפר״ח אפי׳ התחילו באיסור אין מפסיקין ובר״מ פ״ד מק״ש ה״ד ואם התחילו והגיע זמן הקריאה משמע לכאורה התחילו בהיתר דוקא עסי׳ ע׳ ס״ד ומ״מ קבורת מתים ד״ת ואין מפסיקין אפי׳ יעבור זמן ק״ש אין מפסיקין:

עמ״א ובטור יו״ד שע״ז כתב דיתחילו וכשבאין לשורה יפסיקו והטעם כי זו מצוה עוברת וק״ש יש עדיין זמן אח״כ דבהכי מיירי. והלבוש כתב כאן כיון שהתחילו יגמרו כולה ועיין ע״ץ אות ח׳ כתב הטעם דניחום אבילים ד״ת בכלל ג״ח יע״ש עמ״ש באות ד׳:

אם עמ״א משמע התחילו בתנחומין אין פוסק אפילו יעבור זמן ק״ש ובתרפ״ז דאין שום מצוה ד״ת נדחית מפני דרבנן היינו כ״ז שלא התחיל במצוה דרבנן אבל התחיל אין פוסק וצ״ע מנא לן זה. ולומר ניחום אבילים ד״ת כמ״ש ע״ץ אות ח׳ הביאותיו באות ו׳ הנה בר״מ פי״ד מה׳ אבל ה״א דניחום אבילים מ״ע מד״ס ועיין בשורש הא׳ ומיהו שם כתב דבכלל לריעך כמוך הוא ועיין במהרש״א שבת פרק ב׳ דמה דסני לך הא הטבה אין בכלל זה יע״ש דחייך קודמים וכ״מ בשורש הא׳ ועמ״ש בפתיחה כוללת מזה וצ״ע. עתי״ט פ״ב דברכות מ״ב: