וכיון עמ״א כיסוי לפעמים עדיף מרשות אחר בעששית אע״ג דמתחזיא ולרשב״א לא יראה קאי עלה בכיסוי גלי קרא דדי וחדר אחר לא ולריח רע עדיף חדר אחר מכיסוי. ומשמע דודאי שא״צ ד״א ממקום שכלה הריח כ״ז שאין מגיע אליו סגי עמ״א ע״ט ט׳ דריח שאין לו עיקר כו׳ וכ״ה בס״א בכיסוי זכוכית כולי:

ומסתברא ודאי דכיסוי מהני אע״פ שמיוחד לה כמו גרף מתכות וכיסה בה צואה דמהני ול״ד לסי׳ מ׳ וכדומה דהתם נמי ב׳ כלים בעינן והכא בכיסוי תליא רחמנא והא מתכסיא. עסי׳ פ״ז. והא וראי כיסוי לאו מחנך קדוש אלא בכיסוי תליא רחמנא וזה יצדק בין לרא״ש ורשב״א בע״פ ועיין סי׳ ר״מ במ״א י״ט כלי אמה על אמה ברום שלש חולקת רשות לעצמה ואפשר כאן נמי. וצ״ע בבאר הגולה נשמט כאן ב׳ אותיות וראוי לציין במלת וכיון הרר״י ובמלת והוא בעיא דלא איפשטא וא״י למה:

לקרות עמ״א ויראה אף להב״ח ד״א ממקום שכלה הריח בעינן כמו בע״ט ס״א דריח רע שיש לו עיקר הוא וע׳ עט״ז בזה ועמ״ש בט״ז ב׳:

ומכוסה עמ״א ומלת כנגדה אחשוב שהורה לנו בזה דודאי הוא גופא כל שידיו מלוכלך במלמולי זיעה וחיכוך הראש אסור לקרות ק״ש ותפלה עד שיטול ידיו וכללא דנט״י לסעודה בעי ג״כ לק״ש ותפלה (אלא זה די בנקיון עפר עסי׳ צ״ב ס״ז) ורק אדם אחר מותר לקרות כנגדה דלאו בכלל צואה היא ועב״י ותבין:

דרך חור עמ״א ופ״ג א׳ דמחיצות בית הכסא י״א כביה״כ עצמו וצריך מחיצה אחרת יע״ש:

יש עמ״א וצואה על החוטם ומכוסה או כמה יהיה הבגד שיהא נקרא מכוסה אם ג״ט או ג״א בזה לא נתפרש השיעור וכעת א״י וצ״ע. עפר״ח ועמ״ש באות ח׳:

ויש עמ״א הנה בע״ח ס״א השתין על בגדיו מכסה בבגדים אחרים ולא כתב רבותא טפי אפילו על ברכיו וטופח ע״מ להטפיח שרי בבגדים אלא מאן דמחמיר בצואה כר״ח ח״ה במ״ר אפי׳ שהם מדרבנן ורק בין בגד לבגד שרי ה״ה צואה בין בגד לבגד שרי ומ״ש מסנדל עב״י בשם ראב״ד ורשב״א ויש כאן קצת גמגום ואין להאריך ואי״ה בע״ה אבאר עוד לענין מ״ר. ועמ״ש באות שאח״ז:

דינו כצואה עמ״א הנה באות ו׳ כתב לכ״ע היינו ר״ה ור״ח לסברא קמייתא אבל לי״א שר״ה המתיר בין אצילי ידיו וב׳ כסוין בעינן (הא ערום ממתניו ולמעלה וצואה בין אצילי ידיו אסור לכ״ע ועסי׳ ע״ד מ״א ג׳ בא״מ אם הוי כיסוי) וא״כ י״ל בין בגד לבגד אפשר כ״ע מודים דאסור וה״ה ש״ז דלית כ״א חד כיסוי. ומ״ש ראיה משבת קי״ד (דלי״ת א׳ צ״ל) רבינא אמר רבד ש״ז ומסיק בגלימא עליון רבב נמי אסור ומלבוש תחתון רבד אסור ותיפוק ליה משום לימוד וק״ש וש״מ עכ״פ בין בגד לבגד שרי וראיתי מי שהניח על בשרו לסברא קמייתא והנך רואה דא״כ מה ראיה משבת והבן. ער״מ אות כ״ב:

צואה בפי טבעת עמ״א וערש״י יומא ל׳ דפירש ומ״ש בצואה על בשרה וקשיא לתרוייהו ועפר״ח משמע דכר״ח קיי״ל וגם זה י״ל, עא״ר אם מצא צואה בפי הטבעת חוזר ומתפלל יע״ש אות י׳ בשם הראב״ן ופי׳ הגמרא ברכות כ״ב ב׳ צואה במקומו בפת טבעת. ועמ״ש באות י״ב מזה:

הרוק עמ״א דמכאן י״ל רוק נימוח והצואה נגלית לכן כתב מפ״ז ולאו מרישא דשם כ״ח כבית הכסא מבחוץ אלא ממ״ש מתכות הם רחוצים הא מים לא מהני לצואה (ומ״ש בט״ז ג׳ דמהני מתוס׳ כ״ה ב׳ ד״ה ובלבד היינו לעבוט מ״ר וכדבעינן למימר לקמן אי״ה) ומ״ש עששית כיסוי מעליא דמים נמי כיסוי לגילוי ערוה בסי׳ ע״ד אות ח׳ וע״ה ט׳ אבל לצואה בעינן כיסוי גמור מעליא ולא מים. ועכורים כארעא סמיכתא דמי ומהני אף בצואה:

ספק עמ״א והפר״ח מחמיר בבית כשיש צואה וא״י אם מאדם אי לאו יע״ש. ומ״ש המ״א באשפה אם הרוב מכלבים כו׳ קשה דבספק אם יש כלל אסור באשפה שדרך להפנות שם ולזרוק שם צואת קטן ול״ד לי״ד דשם הרוב מנגד להמיעוט אזלינן בתר רובא משא״כ כאן דגם רגילין שם צואת אדם וצ״ע כעת:

כנגד העמוד עמ״א ואם צריך לחזור ולקרות עמ״ש אי״ה. באות י״ג מזה ועמ״ש אי״ה בע״ט בט״ז אות א׳ בהקדמה מזה ועמ״ש בע״ד וע״ה:

צריך לחזור עמ״א. וראוי להזכיר בכאן דבר אחד והוא דמשמע דוקא מצא אח״כ הא התפלל במקום שראוי לספק והלך לו א״צ לחזור ולהתפלל משמע לכאורה דהא דברכות כ״ב ב׳ דמ״ה הוי תפלה וק״ש ורק מדרבנן חוזר וקורא דאל״ה הוי ספק תורה ולחומרא כיון שיש ספק שם ובשלמא תפלה י״ל דרבנן. ומיהו אף אם נאמר דמ״ה אף בודאי צואה א״צ לחזור ולהתפלל (כמ״ש לעיל בע״א במ״א ה׳ וע״ר בט״ז א׳) אכתי אין זה ספק דרבנן ולקולא והא למה זה דומה למ״ש מהריב״ל בי״ד בדקין ספק טריפה שבישלו בכלי כשר ולאחר מעל״ע אין זה ספק דרבנן ולקולא ה״ג בשעה שקרא עבר על ודאי איסור דספק תורה כודאי לחומרא ותו צריך לחזור ולקרות מדרבנן ויש לחלק ביניהם והדברים ארוכים ואי״ה בע״ט בט״ז א׳ אבאר עוד:

ומי רגלים עמ״א ועמ״ש בע״א ה׳ במ״א וע״ד א׳ בט״ז ומה שיש להסתפק בודאי מי רגלים אם צריך לחזור ולקרות מלשון הש״ע דלא כתב רבותא טפי אפי׳ קרא נגד מי רגלים א״צ לחזור ולקרות משמע דכשעבר על ודאי דרבנן חוזר וקורא ומקפ״ה ס״ה אם בירך והיתה צואה כנגדו כו׳ ומ\ר כו׳ משמע אף בודאי אין חוזר ומברך וכתוס׳ עירובין ס״ז משמע דמשום בתפלה וק״ש נמי וי״ל דה״פ בברכות עכ״פ יש להקל ואי״ה שם יבואר: