מ״ש המחבר מ״ר אסורים מדרבנן. עמ״א ע״ו י״א ובחידושינו ברכות כ״ה ג׳ כתבנו בשם הרר״י דעביט מ״ר ומ״ר עצמם אם הם מסריחים מ״ה אסור ואי״ה בט״ז אבאר זה. ומ״ש המחבר בין מ״ר בכלי ונותן מים עליהם בדרישה בשם הרר״י משמע דוקא בב״א הא לא״ה קמא קמא בטל:

פ״א עמ״א כ״מ פ״ג הלכה י׳ יע״ש ובש״ב כ״ה הקשה מכאן לשם וי״ל דלפעם א׳ יהיה מועט צריך רביעית כי הסרחון לבטל כך השיעור משא״כ כשהטיל מקצת במקום א׳ ומקצת במקום הב׳ די לפחות נגדם מים ואי״ה בש״ב אבאר עוד. ומ״ר שאין נבלעים בקרקע אסורים מדרבנן לאחריו ד״א ולפניו כמלא עיניו כמו צואה ער״מ פ״ג מק״ש ה״ח ואי״ה לקמן יבואר עוד: