ואפי׳ עמ״א כפי דעתי ההדיוטית האדון ז״ל כיון בזה כוונה מיוחדת כמו שאגיד. כי הנה בטעם מטה כסא פחות מג״ט ג׳ טעמים א׳ חציצה בפרישה (עט״ז א׳ ב׳ דכלי לא בטיל הוי גבהות פחות מג״ט או ביעתותא והנה חציצה ליתא להמחבר בצ״ח אלא ביעתותא וא״כ זקן חולה דשרי במטה וכסא (דלהשמיע י״ל דקאי אמקום גבוה לחוד) משום טירחא התירו. והנה בס״ג באילן לרש״י ברכות ט״ז א׳ זית אין פחד ושאר אילן ביעתותא יורדין אפי׳ אומנין אע״ג שיש ביטול מלאכה ה״ה זקן וחולה אין מתירין ביעתותא משום טורח אבל המחבר ירושלמי (עב״י) דגם בזית ביעתותא רק שיש טורח גדול הקילו משום ביטול מלאכה ה״ה הקילו מפני טורח הזקן וחולה. ומיהו גבהות לא התירו מפני הטורח כמ״ש הב״ח אלא דבחולה וזקן הוי מטתו וכסא בעליה וליכא גבהות ומוכרח הוא דתוספתא דמתיר זקן וחולה סתמא אפי׳ דגביה ג׳ דוודאי יש גבהות וז״ש המ״א משום ביעתותא אמאי זקן וחולה התירו הא משום גבהות שפיר התירו דל״ש גבהות בזקן וחולה דהוי כעלה לעליה וכמו אומנין באילן דלית גבהות ולזה הראה נמ״י לס״ג ומ״ש בשם הב״ח דמתיר כסא באין גבוה ג׳ אף לבריא ולא להשמיע דליכא ביעתותא בפחות מג״ט וע׳ פרישה הא בגבוה הרבה ויש ביעתותא לזקן וחולה יראה דשרי להב״ח ולהשמיע היכא דיש ביעתותא אפשר דאסור אם לא בגוונא דליכא ביעתותא והבן זה:

זקן כו׳ עמ״א היינו שעומד ע״ג המטה ואפשר נמי שקשה לעמוד בלא כר על הארץ ומיהו אם א״א לעמוד רשאי להתפלל מיושב או שוכב על המטה:

להשמיע עמ״א ויהיה תיבה עמוד ומקום נמוך ועב״י ק״ן אלמימרא שלנו אם אין רחב ד״א ואין מוקף מחיצות אסור לשמש וכדומה לעמוד שש להתפלל ומיהו י״ל כיון דבמקום השמש שם הוא ליכא גבהות כמו זקן וחולה עמ״א אות א׳ דווקא לעלות למקום גבוה להתפלל אפי׳ ביחיד אסור כמ״ש הפרישה אבל זה מקומו כאן ותמיד לפסוקי דזמרה עומד שם אין זה עולה למקום גבוה להתפלל מיקרי:

או עמ״א בגמרא ברכות ל״א אר״ח לא יתפלל אלא בבית שיש חלונות שנא׳ וכי\וין פתיחין ליה וגומר ובל״ד ב׳ אר״י לא יתפלל אלא בבית שיש חלונות שנאמר וכוין פתיחין בעיליתי׳ לקבל ירושלים והטור הביא כן ופירש״י שיסתכל כלפי שמים ולבו נכנע ורבינו יונה פירש בית שיש אור מתישב דעתו יותר ונ״מ לר״י א״צ נגד המזרח ולרש״י נגד המזרח וא״נ בקרן דרומית מזרחית צפונית דמצדד קצת ורואה שפיר דמי אבל הר״מ ז״ל פ״ה ה״ו מתפלה וצריך לפתוח חלונות נגד ירושלים משמע דעיקר קפידא נגד ירושלים הא אי אפשר נגד ירושלים אין מעלה כלל חלונות בשאר הרוחות ולרש״י ודאי יש מעלה והמחבר הביא לשון הר״מ ז״ל וז״ש המ״א בגמרא כו׳ כלומר אע״ג דאין לו בית חלונות נגד המזרח ויש בית שיש בו חלון יתפלל בו ולא בבית אפל. ולרש״י יקשה מצ״ה ותי׳ ב״ס כו׳ משא״כ לר״מ דקפידא נגד ירושלים לזכור ע״י ירושלים ומתפלל אל ה׳ ורמז וזה שער השמים אין קושיא מצ״ה. והנה אין לו בית שיש בו חלון כ״א בית אפל ובקעה בית אפל עדיף דבקעה חציף הוי ועמ״ש בסעיף ה׳ אי״ה. ועכ״מ בשם תשובת הרמב״ם ז״ל שכ״ז ביחיד בביתו אבל לא בביה״כ של ציבור א״צ לפתוח חלונות יע״ש והיינו דתפלת הרבים א״צ לזכיות כ״כ ומקובלת ובש״ע לא משמע כן וכ״כ לבוש וצריך לפתוח בביה״כ חלונות וכן עמא דבר וי״ב חלונות לאיזה צד שירצה ובתנאי שיהיה גם בצד שמתפלל לקבל ירושלים:

י״ב חלונות עמ״א ובזוהר פקודי ובלבד שיהא נגד המזרח ג״כ. ע׳ ר״מ פ״ה מתפלה חשיב ח׳ דברים לכתחילה ואין מעכבין דיעבד ואלו הן עמידה ונוכח המקדש ותיקון הגוף והמלבושים ומקום וקול וכריעה והשתחויה יע״ש ובלח״מ:

לא עמ״א ולתי׳ השני קולא דבשדה נמי אע״פ שעוברים ושבים ב״א אם עומד בצד הדרך ולא מתירא שיפסיקו אותו שרי ולתי׳ א׳ בעינן דוקא מוקף מחיצות וכמ״ש בש״ע כאן ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה אי״ה:

ולא עמ״א ברכות גימ״ל א׳ היה להתפלל בדרך תפלה קצרה מלכנוס לחורבה. ובחדתי ותרי ופריצי דליכא כ״א חשד מ״מ מסתברא בדרך טוב יותר מלכנוס בה:

מפני עמ״א בחדתי ותרי בדברא ליכא חשש כלל ומ״ש בידוע שיש מזיקין אף בתרי ביממא עי׳ קידושין פ״ק מזה. ואם אשתו עמו ליכא חשד בחורבא ותרי וכשירי נמי ליכא חשד עיין אה״ע כ״ב ס״ה יע״ש ועמ״ש בחידושי. ע׳ פרישה חשד משכב זכור וא״י דא״כ בדברא נמי ורש״י פירש חשד זונה ובדברא אשה לא שכיחא וצ״ע כעת ושם ברכות ג׳ ב׳ במקומן ושכיחי חיישי׳ יע״ש בתוס׳:

והוא עמ״א בחידושי ברכות ו׳ ב׳ הארכנו ועתה ראיתי בלבוש האריך ג״כ והנה אם במערב ואחוריו לבהכ״נ ודאי רשע מיקרי דשלש רעות עושה אחוריו לביה״כ ומתפלל הפך הצד הקהל ובחוץ ובצפון ודרום כה״ג נמי שלש רעות עושה משא״כ במזרח אם אחוריו לביה״כ ב׳ רעות וי״א דהוי רשע ואם בצפון ודרום ומהדר לבי כנשתא לית לן בה י״ל דלא רשע מיקרי מ״מ אסור דעושה ב׳ רעות חוץ לביה״כ ולא למזרח אבל עומד בצפון ודרום ופניו למזרח וצדו ליבה״כ שרי ובמזרח ומערב ופניו לצפון ודרום איסורא איכא ולא רשע. נמצינו למידין במערב ופניו למזרח וכן צפון ודרום ופניו למזרח לית לן בה ושרי מדוחק הא לא״ה מצוה להתפלל בבהכ״נ כמ״ש בס״ט. והנה אם מיקרי רשע אפשר פסול לעדות מדרבנן כמ״ש הר״מ ז״ל בה׳ עדות הרשעים פסולים שנאמר א״ת ידך עם רשע ואף דלא מצינו טכות מרדות בכאן (כי לאו בכ״מ הוא ובכלל מ״מ הארכנו בש״ה) ומ״מ אין חוזר ומתפלל אע״פ שנקרא רשע כמבואר בר״מ פ״ה מתפלה שמונה דברים לכתחלה ולא מעכבין וע״ש ה״א וה״ו בזה ועמ״ש באות שאחר זה:

לדברי שניהם עמ״א מלבוש משמע בצפון ודרום ופנים למזרח שרי אעפ״י שחוץ לבהכ״נ ואין פניו לבהכ״נ והיינו מדוחק. עמ״ש באות שאחר זה:

יש להחמיר עמ״א והיינו באם א״א להפוך למזרח שיש צואה לפניו כמלא עיניו (עמ״א ע״ט ב׳) הא לא״ה עדיף למזרח ושרי ובש״ע אהיתרא קמהדר:

כשניכר שמחזיר בחצר בהכ״ג מ״א הא חצר ביתו וכן עזרות הבנויות בכותל מזרחי שרי להתפלל שם עא״ר ח׳ בשם כנסת הגדולה. וכ״כ המ״א באות י״ג:

הסמוף עמ״א היינו עזרה שבמזרח דחדר הוא ואין נראה כאחוריו לבהכ״נ ודווקא בחצר בהכ״נ שבהכ״נ עומד אמצע ניכר שמחזיר פניו:

אסור עמ״א ברכות ס״א א׳ אחורי ע״א כו׳ קשה קצת ועסי׳ תרע״א במ״א י״ב דמבזה ביה״כ ממשאוי קשה קצת היה להתרחק מביה״כ ובריש ברכות ח׳ ב׳ גריס ולא רהיט ובחידושי הקשיתי למה השמיט זה ועתה ראיתי להפר״ח הביא זה ועכ״מ פ״ו מה״ת ה״א י״ל גירסתם היה כן ובס״א לית ולא רהיט ובר״מ שם לבוש תפילין מוכח דאינו ממבטלי תפלה יורה קצת דלא כמ״א תרע״א י״ב. ודע בשעה שציבור מתפללין א״י מהו אם דווקא תפלת ח״י או אפי׳ פסוקי דזמרה וק״ש ויראה להחמיר בכל וכ״ש למ״א כמבזה בהכ״נ כו׳. ועסי׳ פ״ט בט״ז אות ב׳ ומ״ש שם:

עם הציבור עמ״א ולא הבינותי דלהמחבר דפסק כרבינו יונה דבהכ״ג ביחיד נמי יש מעלה א״כ בלא״ה יש להתפלל בביה״כ והמחבר אה״נ קאמר דאפילו בביה״כ לא יקדים קודם שבאו אלא ימתין או ב׳ ביה״כ וא׳ ברוב עם או ב׳ ביה״כ ובית המדרש ואין בן תורה דמצוה בביה״כ ברוב עם ע׳ סעיף י״ח ומ״א ל״ב. ויראה ביה״כ ביחיד ובביתו במנין תפלה ציבור עדיף ואף למ״ש הכ״מ והלח״מ פ״ח מתפלה ה״א אין הכרע מ״מ לטור יחיד בביה״כ אין מעלה כלל ואפי׳ יכול לשמוע קדושה וברכו אפי׳ הכי תפלת ציבור עדיף. ובחידושי הארכתי ועמ״ש באות כב״ג:

אונס עמ״א כפירש״י זיין ב׳ ד״ה לא יכילנא תש כחו לא נקרא שכן רע:

יכוין עמ״א בסמ״ג אף אם אין טרחא לו א״צ להטריח אנשים. והביא ד״ה ע״ז. וכ״ש שפסוקי דזמרה אין מעלה כ״א תפלת ח״י ומ״ש בהג״ה בני יישובים היינו דמ״מ לצלי בדרך שרגילין הציבור וכע״ז פ״ק בתלת שעי קמייתא יע״ש. ועסי׳ תקצ״א במ״א ט׳ ודברי ט״ז אות ד׳ שם צ״ע קצת דתפלת שחרית זמנה עד רביע היום אלא דציבור מתפללין אין נדחית:

וה״ה עמ״א אבל בעיר צריך להמתין עם הציבור אם לא שרואה שיעבור זמן ק״ש וכדומה ועוד בעיר מייחד ללמוד קודם הלך אח״כ לביה״כ כבסי׳ ע״ט ס״ו:

בזמן עמ״א ער״מ מצוה להתפלל עם הציבור אפי׳ היו בהם חוטאים פ״ח מת״ת ה״א כתב רדב״ז אם בביה״כ אין שומע קדושה ולא קריאת התורה יכול להתפלל בביתו בעשרה א״ר י׳:

אסור עמ״א כשמתפלל שלא בציבור אין תפלתו נשמעת אבל כשיעמוד בציבור ומקדים איסורא נמי איכא ומחינן ביה:

השעה עמ״א ברכות כ״ח ב׳ חליש לבאי היה מקדים בביתו להתפלל מוסף ובהכ״נ אסור להקדים אף מוסף אבל חולה או אנוס שרי בכהכ״נ ג״כ וע׳ סימן קי״ד ס״ב ולהמחבר שם רבותא קאמר אף חולה כו׳ ומיהו בשאר ימות השנה מצי להתפלל בביתו בחלש לבו וג״כ איסורא עביד ואי״ה שם יבואר וכאן אין להאריך:

מי ע׳ מ״א וע׳ אות ל״ב: ת״ח מצוה להתפלל בבהמ״ד אף שלומד בביה״כ רוב עם אבל אם לומד כביתו או מי שאין בן תורה אם יש בבית המדרש ציבור כמו בביה״כ מצוה בבה״מ במקום רנה של תורה וא״ל רוב עם יותר טוב ונראה בחורף שזמן קר וא״א לכוין טוב יותר בבה״מ ומ״מ ביישובים קטנים יראה לעשות שלא יתבטלו מנין בביה״כ בימות החורף ולזרז על זה:

נקרא עמ״א והנה בר״מ פ״ח מה״ת ה״א ואין נכנס להתפלל עם הציבור י״ל שיש עשרה בלא הוא ומרחיק עצמו משכינה או שמבטל מנין עשרה הא כשאין מנין אפשר לא נקרא שכן רע וע׳ רש״י אצל הרי״ף י״ל דשכינה מצויה בבה״כ ה״מ כשיש שום אדם בא להתפלל בתוכה והוא אין בא אין רוצה שישרה ה׳ שכינתו ומ״מ כשאין ביה״כ בעיר רק לפעמים מנין בבית יחיד ואין הולך לא נקרא שכן דע כי ביה״כ אמרו:

מצוה עמ״א וא״ר י״ג בשם הפרישה סמוך לביה״כ ירוץ לא בכל הדרך שאין ניכר וי״א בכל הדרך יע״ש ונראה בשחרית שהולך עם תפילין וטלית אף בידו ניכר הוא ומ״מ ברחוב עכו״ם לא ירוץ:

בשבת עמ״א ברכות וי״ו ב׳ היוצא מביה״כ אל יפסיע פסיעה גסה. אבל ליעול מצוה למרהט (באר הגולה ב״ג ט״ס וצ״ל ה״ו) הנה פסיעה גסה יותר מאמה ש״א ס״א נוטל א׳ מת״ק כו׳ ולדבר מצוה נמי היכא דשכיח היזקא כו׳ אלא מצוה לרוץ י״א גסה אא״כ דרכו וטבעו לפסוע גסה וא״א לעמוד על עצמו אז בשבת ואנוס עצמו ולביה״כ רשאי ולצאת מביה״כ אפי׳ לרוץ אסור ואל יפסע מי שדרכו וטבעו בכך יאנוס עצמו ובחידושי כתבנו מזה במהרש״א בע״י משמע דמצוה לפסוע גסה וצ״ע:

כשיוצא עמ״א מביה״כ למדרש מותר לרוץ ויראה אם ניכר הוא שהבה״מ סמוך ונראה וודאי שרי ואסור לרוץ אפי׳ בלא פסיעה גסה עסי׳ ש״א ס״א:

מותר עמ״א אף שלא בשעת תפלה אסור לרוק לפניו כ״א לאחוריו או לשמאלו אם אפשר עד״מ צ״ז ס״ב בזה ומ״ש לקרי״ץ משמע אף שחרית דל״ש ביה גאוה וגם אין מכניס בגופו ממש:

שממנה עמ״א וסי׳ כ״ה אות ג׳ ומיהו כיון שלא הגיע הזמן אין איסור אלא שאפשר שהאר״י ז״ל היה רוצה לילך מעוטף דווקא:

חייב עמ״א ומדת חסידות אפי׳ בא חבירו לבסוף להמתין עליו עב״י בשם ר״י ועט״ז אות ד׳:

צריך עמ״א דווקא כשיכול לבוא שם בעוד יום הנה בפירוש בש״ע שבא לעיר ורוצה ללון בעיר יום גדול אם יש עוד עיר לפניו שיש בה עשרה צריך לילך עד לשם ויתפלל מנחה והיינו שיכול לבוא שם בעוד השמש על הארץ יכנס בכי טוב (עיין ריש פסחים) דאל״ה אף שיכול להתפלל מנחה עד סוף שקיעה כמבואר בל״ג וכן ערבית לדידן דקבעו חובה אבל שחרית אם הולך ביום בדרך א״צ להמתין שיגיע לעיר ויתפלל שם קודם ד״ש דאפשר לא הטריחו אותו להמתין ולעכב איחור דרכו ומיהו בצ״ד ס״ט משמע ודאי דימתין עד שיגיע לעיר אם אין השעה עובדת ואי״ה שם יבואר. ויראה אם יש עשרה מתפללין מנחה לאחר ו׳ ומחצה אע״פ שלכתחלה אין רשאי (עסי׳ רל״ג) יתפלל עמהם וק״ו הוא מתפלת ערבית סי׳ רל״ה ס״א יע״ש. ועיין לבוש כאן הפירוש. ועסי׳ נ״ב ס״ד לענין מום ואי״ה שם יבואר וצדדין כלאחריו דמי א״ר י״ט ופשוט הוא ע׳ ר״פ תזרח השמש תשת כו׳ ויהי לילה:

ומ״ש מעשה דרבנן ע׳ רא״ש ברכות מ״ז ב׳ ובתוס׳ שם מאכל בי״ט שני תי׳ הרא״ש במ״ק דעשה דרבים דוקא שמזכה רבים והנה סובר הרא״ש ז״ל דעשה דרבנן ד״ת הוי מלא תסור וע״פ התורה אשר יורוך ועשה דרבים דחי לעשה זו דבשניהם שוים מאי אולמיה האי מעשה (ובספר ג״ו כתבנו שי״ל קום ועשה דוחה שוא״ת) ובעידנא דמיעקר א״צ בעשה כמ״ש התוס׳ פסחים נ״ט א׳ ומיהו בתרפ״ז ס״ב בהג״ה דאין שום מצוה ד״ת נדחית מפני מגילה אע״ג דמזכה רבים למ״ד בזמנה בעשרה או מוציא אותם ור״ן שם לשיטתיה כאן וע׳ ר״מ פ״ט מהלכות עבדים ה״ו אין הכרע מדבריו (ומ״ש דאם שחרר משוחרר לכאורה מוכח דאי עביד מהני ע׳ ריש תמורה אפי׳ בעשה ועח״מ בסמ״ע ר״ח ואין דומה לשם) וי״ד רס״ז סע״ט הביא הב״י מצוה דרבים וכ״מ בר״מ שם דכיוצא בזה הוא דרבים ואי לר״ן אפי׳ מצוה דיחיד דלאו מטעם דחייה הוא והלבוש בי״ד רס״ז סע״ט פירש הטעם כיון יע״ש וא״כ לדינא קיי״ל אין שום מצוה ד״ת נדחית מפני דרבנן אפי׳ דרבים:

למחוז עמ״א ברכות י״ד א׳ ובסי׳ פ״ט סנ״ח לא משמע כן והב״י הקשה שם מדאמר ה׳ עושה לו חפציו הא איסורא ליכא לימא בהולך בדרך למרחוק וההיא דסעיף ח׳ שם לדבר מצוה או שאין שיירא ממתנת עליו הא לא״ה משמע דאסור לצאת קודם שיתפלל בביתו וצ״ע:

והיא עמ״א דרבותא דביהמ״ד דעדיף מרוב עם וע״ה שאין לומד לדידיה רוב עם עדיף הא בשוין אף לדידיה ביהמ״ד קדושה יותר. והכ״מ בפ״ח מה״ת ה״ג כתב דרבותא נמי דעדיף ביהמ״ד מבית הכנסת ומיהו הדין אמת ועב״י וכ״מ בשם הרר״י הביאו עט״ז מי שתורתו אומנתו וביהמ״ד בביתו אם לפעמים מתפלל ביחיד לא ירגיל עצמו כו׳ רשאי עא״ר ולבוש. מ״ש הר״מ ז״ל שם והוא שיתפלל תפלת הציבור אפשר בזמן שהציבור מתפללין מיירי ומרב נחמן דאמר לודעי למר (עיין נ״ץ) ועכ״מ שם:

יקבע עמ״א ירושלמי עא״ר כ״ב. ובקיץ בביה״כ ובחורף בבית החורף הוי קביעות מקום כדמצינו בי סיתוא בקייטא כו׳:

מקום עמ״א ועסי׳ קע״ח ורע״ג ואי״ה שם יבואר בזה. עיין לבוש אשר ישתחוה איתן עתיד במקום בינוני מורה עבר ועתיד:

שיעור עמ״־א הב״י הבין דהטור חולק אמ״ש מהר״מ מרוטנבורג דמהירושלמי דלתותי דלת סגורה (פתח חלל) ואין מביט ש״מ דאין לחלק ומש״ה כתב שהחושש לג׳ פירושים יוצא אבל הב״ח פי׳ דהירושלמי ע״א הוא דצריך לכנוס ב׳ פתחים והיינו עזרה להודיע שאנו א״צ לאמצעי אע״פ שנכנסתי לחצר ביה״כ הולך לבית הכנסת גופא לאו כמלך ב״ו שעומד השואל בחצר והביא מדרש פ׳ כי תבוא יע״ש. ומ״מ מטור אין משמע כך שנתכוין לזה יע״ש. ועכשיו עושין עזרה ולביה״כ נשים אין עושין וא״י למה. ומ״ש מכבדין ברכות מ״ז א׳. ואפי׳ יהיה הוא הי״א:

ארון עמ״א ברכות ה׳ ב׳ והמקשה דפריך היינו במטה דידהו ולכאורה מטה אחד לשכיבה ולישיבה ולא הוי קבועה אלא דהט״ז ה׳ הקשה ממציעא דב׳ מטות היו להם ולישני במטה דלשכיבה ועפר״ח וי״ל כעין מ״ש בס׳ חמד משה דא״כ מה מעליותא דהיה מצטער וע״כ לפני מטתו היכא דיתיב וגריס ואין קבוע וצריך להיות להמקשת מטה ל״א קבוע והיינו אותה דלישיבה:

הבגדים עמ״א דצריך עיניו למטה ומש״ה למעלה מקומת איש שרי עפר״ח והביא ד״ה דפרק הוציאו לו אי שרי לצור ציורים במחזורים:

אם עמ״א ש״ך י״ד רי״ב אות ל׳ ועפר״ח דלאחורי רבו צריך ד״א חוץ ג׳ פסיעות מטעם שמא יצטרף לפסוק ואסור תוך ד״א נגד המתפלל ולפני רבו ד״א מצומצמות די יע״ש. ואלמימרא דנקרא רשות אחר שרי כה״ג אפי׳ תוך ד״א ויראה לעבור נגד המתפלל אפשר אף כה״ג אסור:

אחורי עמ״א דבזיון הוא. וחוץ לד״א אפשר אף הב״י מודה דשרי ע׳ אות ל״ח בזה ועי״ד רמ״ב סעיף ל׳ רבו מובהק דוקא יע״ש:

ישתוק עמ״א בע״ח במ״א אות א׳ לק״ש מרחוק ד״א ולתפלה אסור לזוז ממקומו היינו שא״צ להפשיט הבגדיו דהוי הפסק גדול אבל הליכה לא חשיב כ״כ הפסק. ומ״מ מ״ש המחבר בסכ״ו שאין חילוק בין תפלה לק״ש הא יש חילוק במ״ר על בגדיו ואין מכוסים דבק״ש מפשיט לא בתפלה. ולבוש כתב דבע״ח בלא״ה אין נקי מבגדיו כו׳ יע״ש הביאותיו בע״ט והמ״א נקיט רק ריש דבריו שיש לחלק דשם אנוס הוא דשותתין ולא היה יודע מקודם לכך א״צ להרחיק משא״כ כאן דתינוק השתין אמרו שירחיק דשם אנוס טפי ובגמ׳ משמע גברא דהוי הוא לא אנוס והמעיין בלבוש עיקר החילוק דהואיל ובלא״ה אין בגדיו נקיים יע״ש ע׳ פ״ד סוף דרך הרבים י״ל בביה״כ ה׳ מקבל תפלות ויכול להתפלל בלשון ארמי עסי׳ ק״א: