כדי עט״א בקכ״ח (ט״ס בד״א) ושם שאר תנאים מזוג יע״ש ויראה ה״ה לתפלה וה״ה שאר דברים המשכרים יראה דאסור להתפלל עט״ז שם אות לד״ה. ועפר״ח הביא ראיות דרביעית נמי כו׳ ואם מימרא מפורשת פ׳ הדר (ס״ד ב׳ מיל מפיג רביעית) ומ״ש בתוך הסעודה הכל לפי מה שמבין ודעתו וסעודת שמחה בי״ט מתוך שמחה מדכר בתוך הסעודה ג״כ הכל לפי מה שהוא אדם. ועמ״ש באות ב׳ אי״ה א״ש דברי הפר״ח. גם י״ל מיל מפיק רביעית להוראה עכ״מ פ״ד הל׳ י״ז מה״ת:

תפלתו עמ״א ברכות ל״א ב׳ ועירובין ס״ה א׳ ניצול כו׳ וא״ש דברי הפר״ח מ״ש באות א׳ דהביא ראיה דשיכור רביעית נמי בכלל שיכור לומר כאלו עע״א אפילו ברביעית ובעירובין ס״ד א׳ שתה רביעית אל יורה יע״ש:

כדין עמ״א בב״י תי׳ מזוגא דרבנן לבני ר״ג ג׳ תירוצים עט״ז אות א׳ והשמיטם פה ואפי׳ התחילו באיסור נמי חשיב אונס והתי׳ כד״מ דבני ר״ג לא היו שכורים כלל אפי׳ שתוים לא היו כמבואר בד״מ (בב״י משמע דלמ״ד ק״ש שוה לתפלה בשיכור לא בשתוי אבל הר״מ תי׳ דבני ר״ג שתוים נמי לא הוי ומש״ה כתב כאן שוה ממש ק״ש לתפלה בשתוי ג״כ ומנ״ץ לא משמע כן עא״ר קפ״ה אות ד׳ יע״ש) אבל הלבוש כאן כתב התחיל באיסור הוי מזיד וכ״ד הט״ז ברל״ה אות ד׳ יע״ש. ומיהו וראי בסמוך למנחה ויעבור הזמן ודאי אם ישתכר ודאי אף להמ״א הוי מזיד ועפר״ח. והנה בק״ש למ״ד שתוי מותר הוי מזיד ואין תשלומין (עסי׳ נ״ח ס״ז) ותפלה ודאי אף שתוי חשיב שוגג דמה הוי למעבד ואף למ״ש הר״ב בס״ג יש נ״מ ואי״ה באות ו׳ יבואר: ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט כשוטה יחשב לגמרי עפר״ח כאן ומ״א קכ״ח אות נ״ה ובהמ״ז ושאר ברכות דשיכור מברך בשיכורו של לוט לא וחוזר ומברך ופשיטא שאין מוציא אחרים י״ח. ועסי׳ פ״ט אות ט״ו במ״א אם צריך להפסיק:

ששונה עמ״א פ״א מהלכות ביאת מקדש ה״ח שונה מעט וכתב הכ״מ הא הרבה ודאי מפיגתו:

רוכב עמ״א עירובין ס״ד ב׳ בר״ג השתא דאתית להכי כו׳ והב״ח האריך כי משמע שם דרכוב חמור ממהלך דברביעית נמי ג׳ מילין דוקא רק חד קולא ביותר מרביעית דמתני ברכוב ג׳ מילין וכתב המ״א שי״ל כתי׳ השני של הב״ח (כמקצת) דפסקו כבני ישיבה לא כהשתא דאתית להכי דהשתא רביעית רכוב כמהלך דמי ומיל מפיג ויותר מרביעית במהלך לא מהני כלל ורכוב ג׳ מילין מהני. ומ״ש בטור א״י דבמחבר נמי קשה כן. והנה ראיתי שאדון ז״ל דיבר בכאן הרבה במלות קצרות כי בעירובין שם לכ״א מהתירוצים לכאורה קולא וחומרא לתי׳ א׳ יש חילוק בין יין חזק כאיטלקי רביעית כיותר מרביעית הא חומרא קולא רכוב כמהלך ברביעית וביותר עכ״פ ג׳ מילין סגי ולתי׳ הב׳ חומרא דרכוב ברביעית בעינן ג׳ מילין וקולא דאיטלקי נמי רביעית מהלך סגי מיל ואמנם זה אינו דלתי׳ ב׳ ברכוב ויתר מרביעית לא מהני ג׳ מילין ורק רכוב חמור ממהלך דברביעית ג׳ מילין והטור ובה״ג כתבו דרכוב עדיף אין סוברים כתי׳ הב׳ רק כתי׳ א׳ וי״ל רכוב כמהלך ברביעית וביותר מרביעית רכוב מהני ג׳ מילין ולא ביאר הטור זה. ואם נחוש לחומרות ב׳ התירוצים יש חילוק ביין חזק מאד לא מהני מיל מהלך ורכוב ברביעית ג׳ מילין ויותר מרביעית כ״ש דרכוב לא מהני כלל וכן מוכיחין דברי הר״ן במגילה כ״ז שכתב רכוב ג׳ מילין ומהלך מיל וביותר מרביעית עד שיפוג ולא מהני רכוב ג׳ מילין ועפר״ח ותבין. ואמנם מ״ש וכ״כ הג״א (עירובין ס״ד ב׳) וכ״כ הר״ן לכאורה אין מסכימים יחד יע״ש ואין להאריך:

לשכרות עמ״א ועד״מ שכור מע״ט היינו ע״י סידור יכול לדבר כו׳ וליישב המנהג אבל מ״מ אין נכון כן ולפ״ז שוגג מיקרי עיין אות ג׳ ובשתוי אפשר מזיד מיקרי לדידן: