סדר שני

א בענין תחיבת הכף חולב לקדירה בשר או להיפך או כף טריפה לכשר. יחקור אותו אם היה הכף בן יומו ובמה שימשו כי אין נקרא בן יומו אלא ששימשו בכלי ראשון לא מכלי שני ולא ע״י עירוי דאו אין צריך ששים כ״א נגד קליפת הכף כידוע: וכף טריפה אף שימשו רק מים תוך מעת לעת חנ״נ וצריך מעת לעת מחימום המים משא״כ כף חולב א״צ מעל״ע כ״א מבישול החלב ובשר כמבואר בי״ד בזה:

ב יחקור עוד כמה היה חלב וחמאה בקדירה עד״מ אם היה תבשיל בקדירה חולבת ירקות וכדומה ומעט חמאה בתוכה ותחבו כף לשם ומשם לבשר א״צ לשער כ״א לפי החשבון כבסי׳ צ״ב בט״ז כ״ד ופריי שם איו המדומע מדמע אלא לפי החשבון בהיתר ולא חיישינן שמא הכף בלע רק מחמאה ועא״ח תס״ז בט״ז אות י״ז בתרי משהו ושם כתבנו מזה ואם יש ס׳ בתבשיל א׳ נגד החמאה אז א״צ בתבשיל בשר אחר כך ס׳ נגד חלק המעט ג״כ דשומן וחמאה לאו לטעמיה עבידי כבסי׳ צ״ח בט״ז י״א:

ג וכן בקדירה חולבת בשלו תוך מעל״ע בשר יחקור במה שימשו בה וע״י עירוי לבד כשר הבשר כפי דעתי כבסי׳ קל״ז בש״ך אות ט׳ שיש בתבשיל ס׳ נגד קליפת הכלי לבד קערה שרחבה ואינה גבוהה ליכא ס׳ נגד קליפתה כבסי׳ ס״ט בש״ך אות ס״ה ובפריי סימן פ״ז כתבנו שם מזה:

ד ואם שימשו תוך מעל״ע בכבישה שהיה עומד בה חלב מעל״ע ולאחר שהורק החלב בשלו בשר תוך מעל״ע משערין בכולו ובפריי ק״ה בט״ז א׳ ביארתיו בעזה״י ד׳ חילוקי כלים כ״ח וכ״ח גלייזרט ועץ ומתכות ושיש מחלוקת בשל מתכות אם בולע בכולו כבוש ועסי׳ ס״ח בש״ך ל״ג בעירוי ומ״מ בכבוש בכלי מתכות מידי ספיקא לא נפקא ובאיסור דרבנן יש לצדד בזה ובה״מ או ערב שבת והמורה ידין כפי דעתו ושם נתבאר כבישה ע״י ציר וחומץ בכלי וכלי זכוכית:

ה מעשה אירע הביאו לעכו״ם בבית ישראל מאכל עם רוטב אם בכלי ואכל ואחר כך לקחו הקדירה והדיחו וחממו מים ונתנו ממים לכמה קדירות רוטב עם בשר ואחר כך בשלו בקדירה ההיא לאקשי״ן וערב שבת היה וה״מ התרתי הקדירות של רוטב ואסרתי הלאקשי״ן כי חקרתי שהקדירה לא בשלו בה כ״א שעירו מכ״ר המאכל לקדירה וע״י עירוי רק כ״ק ויש במים ס׳ נגד הקליפה כמ״ש באות ג׳ ולחוש שמא נשתמש היום בכ״ר סתם כ״ע אב״י מס״ס ה״ה זה אף שראינו ששימשו ע״י עירוי לא נחזק איסור ששימשו בכ״ר. ועוד אף אירע בקערה כה״ג דלית ס׳ נגד הקליפה כמש״ל מ״מ קיי״ל בצ״ב בש״ך וט״ז י״ד ט״ו דלת בלח בה״מ בשאר איסורין לא נ״נ וכאן הפליטה מקדירה למים לח בלח וכשנתערב ברוטב חזר להיתרו כי עכ״פ שלשים יש במים נגד דופן הקדירה ואין המדמע אלא לפי חשבון (בה״מ יע״ש) ויש ברוטב ס׳ נגד זה. וכ״ת דשמא שימשו מחלב תוך מעל״ע ובב״ח לח בלח נ״נ זה אינו חדא דסתם כ״ע אב״י ועוד בשר טריפה עם חלב י״א דלא נ״נ מ״ה ועוד דבמים עכ״פ ל״ש בב״ח ועכ״פ בה״מ יש להתיר ועש״ך צ״ד כ״ב וק״ג י״ח משא״כ הלאקשין שבשלו בקדירה ההיא לא רציתי להתיר מטעם עירוי כ״ק ויש ס׳ בלאקשי״ן נגדו מה״ט לחוד לא רציתי להתיר כי כמו דסתם כ״ע אב״י מס״ס כן יש ס״ס קצ״ת לחומרא שמא שימשו היום בכ״ר ושמא כלי שני וכ״ש עירוי מבליע בכולו עסי׳ ק״ה בט״ז ד׳ ולא היה ה״מ בלאקשי״ן כ״כ לכן אסרתי והתרתי הקדירות של רוטב של כמה ב״ב וה״מ וצורך ע״ש:

ו יחקור על כל הדברים שאין נבלעים בכלי כ״א כדי קליפה כמו מליחה להבליעה בכלי כ״ק כבסי׳ צ״א בש״ך אות ח״י ובסימן ס״ט סעיף ט״ז ובט״ז וש״ך ל״ט וס״ד ובכבוש בציר וכדומה עמ״ש בק״ה מזה ואפילו ע״י הרבה עיראות אם אב״י די בקליפה כמו טעליר ובהרבה עיראות ביום א׳ עיין באו״ה ופריי לי״ד י״א דבלע בכולו:

ז ישאל עוד אם שימשו בכ״ר בשר או חלב אם היה יס״ב כי אין יס״ב כצונן יחשב או בכלי שני ביס״ב בה״מ יש להתיר עט״ז ק״ה אות ד׳ ובש״ך שם ומ״ש בפריי שם:

ח יחקור עוד אם התבשיל הראשון אין נט״ל בתבשיל זה עד״מ בשלו בשר נבילה בכ״ר עם מים היום ותחבו כף בו ואח״כ תחבו הכף לתבשיל דבש בכ״ר כבסימן ק״נ ס״ד בט״ז וש״ך אות זיין וי״ד ואע״ג דמים נ״נ לדידן מ״מ אין הנאסר יותר מאוסר כבסימן ק״ו סי״ד בש״ך מ״ו ובט״ז למ״ד יע״ש ואף למ״ד נט״ל משהו הוי לענין חמץ ל״ד לכאן ובפריי דברנו מזה:

ט ישאל עוד לדינים המוזכרים בי״ד ק״ג סעיף ה׳ אם היתה הקדירה מודחת דטוח אין נפגם ומ״מ א״צ ס׳ כ״א נגד הטוח בהיתר ובאיסור המים נ״נ אם אין בהם סמ״ך נגד הטוח ובסעיף זיי״ן שם לענין לינת לילה ובט״ז אות י״ט ובפריי מ״ש שם:

י דבר ידוע בדבר חריף ל״ש ביה נט״ל באב״י גם לא אמרינן ביה נ״ט בר נ״ט דהיתרא והיינו אם הטעם השני בחרי״ף הא טעם שני באין חריף ומשם לחריף כבר נקלש וצריך המורה לחקור איזה נקרא חריף או לא כבסימן צ״ו בט״ז אות ט׳ פירות חמוצים כמו פלוימ״ן וכדומה י״ל בהפסד ועמ״ש בפריי שם וה״ה נט״ל כה״ג ובצלים ששלקן עם מים אזלי חריפותיה כמבואר בפריי שם:

יא זה שאמרנו דאם בישל מים בכלי היתר מונין מבישול הבשר לא ממים בתנאי שלא בישלו כ״א מים הא בישלו חומץ וכדומה תוך מעת לעת מבשר ישתנה הדין כמבואר בק״ג בש״ך אות ח״י ובצ״ד אות כ״ב ובקכ״ב אות ב׳ ובט״ז אות ב׳ ובפריי בצ״ד וק״ג ביארתיו בעזה״י:

יב אם קדירה נפגמה בלינת לילה או כף כה״ג ותחבו מבשר לחלב ונשפך וא״י אם היה ששים לכאורה הוה ס״ס שמא לינת לילה פוגם דשמא היה ששים וי״ל דל״ד לק״ג ס״ז דשם רק דרבנן ולא בשל תורה לומר דליהוי ספק גמור כי הלכתא דמעל״ע בעינן. ובפריי חקרנו בזה בעזה״י:

יג בתחיבת הכף לקדירה יש משערין בב׳ קוואר״ט או לעת הצורך בקוואר״ט וחצי הוי ס׳ אין חילוק בין כף עץ ומתכות או חרס. ומסתמא דרכו לתחוב עד ראש העגול עש״ך צ״ד אות א׳ ובפריי שם ואף בדרבנן לא מקילין בסתמא דדרך הוא בכך אבל אם אומר ברי שלא נתחב כ״א מקצת מעט מכף משערין ס׳ כפי ראות עיני המורה ואף מלתא דלא רמיא עליה דאיניש יש לפקפק בו מ״מ ניכר הוא עפ״י הרוב ויש בו רושם עד היכן נתחב:

יד אע״ג דקי״ל דמתכות נמי לא אמרינן חם מקצתו חם כולו כבסימן צ״ד בש״ך אות ג׳ מ״מ כף חדש מתכות ששימשו מקצת בכ״ר ותחבו אח״כ כולו לקדירה בשר וכדומה יש בו מהעיון עש״ך קכ״א י״ז ומ״א תנ״א א״ה אות כ״ד ואי״ה בה״פ יבואר זה לכן המורה יחקור על זה:

טו הנה דעת המנחת יעקב בת״ח כלל ל״ג אות גימ״ל דכלי שיש תקנה בהגעלה אף אם בלע בכלי שני הוי לכתחלה יע״ש שהאריך וצריך הגעלה ולפ״ז יש לעיין בכלי היתר שנתחב לאיסור אב״י דשרי אם הוא עץ ראוי להגעיל דנט״ל לכתחלה אסור וקר״ן דיעבד הוי באפשר ובב״ח י״ל הוה כמה טעמים וכמדומה שאין העולם נוהגין כן:

טז נט״ל מהני אף בב״ח ר״ל שבישלו בשר וחלב יחד ונאסרו ואחר מעל״ע בשלו בה היתר שרי כמ״ש בפריי בי״ד דאף דבב״ח שלכ״א אסור מ״ה מ״מ טעם פגום בתבשיל בטל הוא ברוב ולא זה טכ״ע דאסרה תורה:

יז ומעתה יש לנו לבאר כי האיסורין השכיחים בינינו הם אסורי אכילה לא הנאה מלבד בשר בחלב וחמץ בפסח. ואם בב״ח צריך המורה להודיע להשואל שאסור בהנאה ויחקור אם הוא ד״ת או דרבנן כמו בשר חיה ועוף או כבוש ומליחה דהני דרבנן נינהו ואין אסורין בהנאה כמבואר בי״ד פ״ז. והולכין בספיקן לקולא בנשפך כבסי׳ צ״ח ס״ב וק״ה ס״א ספק כבוש בב״ח מותר וכתבנו שם דמ״מ אסור לבשל אח״כ דהדר הוי ליה ספק תורה ולא אמרינן הואיל ואשתרי כו׳:

יח ואם בשלו אח״כ אסור בהנאה ואף למ״ד ספק תורה מדרבנן לחומרא ובדרבנן שרי בהנאה הא בורכא כיון דמשום ספק תורה אסרה מה לי אכילה והנאה וה״ה נשפך וא״י היכן הוא ובפריי לא״ח רס״ד חקרנו בב״ח האסור בהנאה מדרבנן כמו זה שציירנו אי מותר לנר שבת באין לו אחר. וכאן אין להאריך:

יט יחקור בב״ח איך היה הבישול אם דרך בישול או טיגון כמו חמאה בשומן עיין מהר״מ שי״ף ז״ל בסוף חולין ובתורת השלמים בס׳ סולת למנחה כלל פ״ה דין ג׳ מזה ובסנהדרין ד׳ בחלב (בצירי) אמרת לא הוי בכלל בישול ואין לאסור בהנאה גם הולכין בספיקו לקולא:

כ וה״ה אם חם בחם בלא רוטב חתיכת בשר נגעה בגבינה דנאסרה לא הוה מ״ה כ״א מדרבנן דלאו דרך בישול הוי ואין אסור בהנאה כאמור ובפריי לי״ד ביארנו דברים אלו יע״ש:

כא גם עירוי שלא נפסק הקילוח מבשל כ״ק ואסור בהנאה בב״ח ונפסק הקילוח בלע ומותר בהנאה עש״ך סימן ק״ה אות ד׳ ובמ״א א״ח תס״ז אות ל״ג משמע דעירוי שנפסק הקילוח רק חומרא בעלמא יע״ש היינו מדרבנן ובפריי לי״ד סי׳ ס״ח ביארתיו:

כב ידוע דבר המעמיד או לטעמא אפילו באלף לא בטיל והוא דאסורין מחמת עצמן כבסי׳ צ״ח ס״ט וסי׳ פ״ז סי״א ובב״ח ע״י כבישה ומליחה לא הוי איסורו מעצמו אבל ע״י בישול צ״ע עש״ך פ״ז אות למ״ד אבל אסור מעצמו ממש אף דרבנן הוי מעמיד עש״ך צ״ח אות ל״א:

כג וכן דבר הבלוע כחוש אין יוצא בלי רוטב בב״ח כה״ג יש בו מחלוקת כבסי׳ ק״ה בש״ך אות י״ז וט״ז י״ג יע״ש וחהר״ל בבשר עוף כבוש עמ״ש בפריי ק״א בט״ז וש״ך אות ג״:

כד הרב או המ״ץ יחקור בבשר וחלב במה שימשו בקדירה תוך מעת לעת אם חלב או חמאה או נסיובי דחלבא כמו שאגיד. הדמיון בזה שימשו בכלי חולבת חלב ואחר כך היה נקי ושמו בו בשר רותח יבש ממש וקדירה גם כן רותחת אם נאמר חלב הוי כחוש בודאי אין אוסר יותר מכ״ק הבשר וחמאה שמן כודאי יש בו צריך עיון אם אסור כולו ונסיובי דחלבא ודאי כחוש הוא והמעיין היטב בש״ך צ״ב אות ג׳ יראה (דחלב) בקמ״ץ יש בו דיעות אי הוי כחוש או שמן דיש בו כח חמאה וחמאה ודאי שמן ונסיובי דחלבא ודאי כחוש והמעיין בק״ה בש׳ך אות כ״ג נתברר דבר זה בכלי שבלע שמן יש בו צ״ע וכחוש אין אוסר יותר מכ״ק בלא רוטב מכלי יע״ש ולכן המורה צריך לחקור על זה ומיהו חלב י״ל ס״ס שמא כחוש ושמא מכלי אף שמך אין אוסר יותר מכ״ק:

כה גם יש נ״מ באלו החקירות אם בחם בלא רוטב דקיי״ל נטילה וסמ״ך ועש״ך ק״ה אות ט״ו ופריי שם דבכחוש הנטילה מדינא ובשמן חומרא בעלמא ונ״מ להקל בספיקן אם נפל נטילה זו לתבשיל אחר וא״י אם יש סמ״ך וכדומה גם אם נאמר בב״ח לא הוי איסור מגופו לענין בלוע כבסי׳ ק״ה ס״ז בש״ך שם וט״ז אבל שמן בלוע יוצא יחקור מה היה אם חלב או חמאה או נסיובי וכאמור ובחלב יש ס״ס שמא שמן ושמא בב״ח הוי איסורו מגופו והבן זה:

כו עוד יחקור זה בנסיובי דחלבא לענין איסור הנאה ולהקל בספק כמבואר בסי׳ פ״ז ס״ח דמי חלב אין איסור מ״ה כ״א מדרבנן יע״ש:

כז גם אם נפל חמאה לתבשי״ל שנתבשל בקדירה בשר ב״י ויש סמ״ך נגדו צריך צינון להפריד האיסור כבסי׳ צ״ח בט״ז זיי״ן וש״ך ט״ז דצף למעלה משא״כ חלב כה״ג עמ״ש בפריי שם. ושומן וחמאה לאו לטעמא עבידא ובטילי בסמ״ך כבסי׳ צ״ח בט״ז אות י״א יע״ש:

כח ומסתברא שומן הנקלט מע״ג חלב שקורין סמעטעני כחמאה יחשב ושומן הוא ומפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב:

כט יחקור בב״ח אחר נ״ט בר נ״ט דהיתרא כמבואר בסימן צ״ה וצ״ו ובדבר חריף דלא מהני נ״ט בר נ״ט היינו אם הטעם הב׳ בחריף הא אם כבר נחלש בב׳ טעמים מקודם שבא לחריף שוב אין אוסר בחריף ונ״ט בר נ״ט בעינן דוקא טעם א׳ הוקלש בכלי וב׳ אוכל הא כמה אוכלין. ואף תחלה באוכל ואח״כ בכלי לא הוי אלא טעם א׳ ובפריי שם הארכנו בזה בעזה״י:

ל ומה״ט כשבישלו מים בקדירה ב״י ונשפך על כלי חולבת או להיפוך שרי דהוי נ״ט בר נ״ט עש״ך צ״ה אות ה׳ וט״ז אות י״ג וגם שם חומרא בעלמא אבל נשפך עליה או ניתז ע״ג הכלי מים נקיים שרינן לה ואם נשפך חלב או רוטב על האפר והושיבו שם קדירה חמה או אף נשפך תחת הקדירה בשוליים המלוכלך שם באפר עסי׳ צ״ה סעיף ד׳ ולצורך ה״מ יע״ש אפשר להקל עמ״ש בפריי שם ובפרט בב״ח דהוקלש קצת מקודם:

לא יודיע לו שהקדירה אסור לבשל בה אפילו לעכו״ם כבסי׳ צ״ד בט״ז וש״ך ד׳ י״ב. והכף הנאסר אפשר לומר דשרי להגיס בו עמ״י כלל ע״ו ופ״ה ובאין צורך אף הכף אסור למידי דאכילה ושתיה לעכו״ם ואף אפר בב״ח אסור בהנאה דמנקברים הוא:

לב בב״ח אף שלא כדרך אכילה והנאה לוקין עליהם מ״ה שלא נאמר בו אכילה כ״א לא תבשל עיין ר״מ ה׳ מ״א מזה פי״ד ה״י וי״א אבל נט״ל מהני אף בב״ח כלומר שאם בשלו בשר וחלב ממש ביחד בקדירה ואחר מעל״ע בשלו בה היתר מותר ובפריי כתבנו מזה ונ״מ במלקות לפסולי עדות כמבואר:

לג יחקור הרב בדין חתיכה נעשה נטלה כי בב״ח הוא מן ההורה ובשאר איסורין מדבריהם ונ״מ להקל בספיקן ולא בלח או ע״י כבישה ומליחה וכדומה כבסימן צ״ב ס״ד בהג״ה וסימן כ״ב בש״ך אות יו״ד ותק״ה ושאר דוכתי טובא ואלו בב״ח לח בלח מ״ה נעשה נבילה כמ״ש הש״ך בצ״ב אות ט״ו וגם כבוש ובשר עור בחלב וכדומה ומליחה יש להחמיר בבשר בחלב יותר משאר איסורים וכמ״ש בפריי שם ט״ו בש״ך יע״ש:

לד ואם חתיכה נכבשה מעל״ע בחלב והיא ראויה להתכבד ונתערבה באחרות ונתבשלה אח״כ למ״ד חהר״ל בב״ח דדוקא הנאסר מ״ה ולא בשר עוף וכבישה וכמ״ש בפריי לי״ד ק״א בט״ז אות ג׳ יע״ש נתבטלה החתיכה אף דעכשיו ר״ל מ״ה האיסור כיון דלא ניכר שעה א׳ בטילה כבסי׳ ק״ב בט״ז וש״ך י״א וי״ב ובא״ח סימן ל״ד דשיל״מ ה״ה כל דברים החשובים כדברירנא בפריי לי״ד בדוכתי טובא ובפתיחה להלכות תערובות יע״ש ואף למ״ד דעוף וכבוש וכדומה מקרי ר״ל וכמ״ש שם בק״א בט״ז ג׳ יצויר זה דמתחלה מותרת החתיכה בהנאה ונתבשלה מותרים כולם בהנאה דלא היה ניכר מעולם לענין הנאה ועמ״ש שם בק״א בש״ך א״כ דגם לענין הנאה חהר״ל אין בטילה ובש״ך ק״י א׳ דודאי אין ביטול לחצאין והבן זה. ויצויר עוד חתיכה צלי אצל האש או רותח העבירו מעל האש ונשפך עליה חלב קר וכדומה דבצלי נאסר כדי נטילה בכחוש כבסי׳ ק״ה סעיף ד״ה ונתערבה בטילה דכדי נטילה אין ראויה להתכבד ואח״כ נתבשלה עם שאר החתיכות בטילה היא אף. דחתיכה נאסרת כולה בבישול דאין הגעלה באוכלין הואיל ואין ניכר החתיכה ר״ל מעולם בטילה הוא ול״ד לחתיכה שלא נמלחה בסימן ק״ד ס״ד יע״ש. וכ״ת לדידן נאסר בצלייה כולה כבסימן ק״ה סד״ה היינו דא״א בקיאין איזה מקרי כחוש וא״כ ספק חהר״ל בטילה הוא כבסימן ק״א ס״א בהג״ה וכ״ת הא כתב הש״ך שם אות ב׳ דספק איסור הוי ר״ל בבק״י ס״ט התם איסור תורה משא״כ כאן בחתיכה כחושה לעין כל אלא שאנו מחמירין בסמ״ך דא״א בקיאין והנטילה מדינא והששים חומרא בעלמא כה״ג שפיר אמרינן ספק ר״ל בטילה והבן זה. והיינו למ״ד חלב כחוש היא כבסימן צ״ב בש״ך ג׳ והנטילה לא תהיה ר״ל עש״ך ק״א וי״ו והמורה יעיין בזה:

לה בשאר איסורין דבר הנאסר כדי קליפה או נטילה לא אמרינן ביה חנ״נ ודבוק כבסימן צ״ו בש״ך אות ט׳ יע״ש משא״כ בב״ח כה״ג ובפריי כתבנו מזה וכאן אין להאריך:

לו מה שנוהגין שתולין לייבש בשר למעלה ולמטה מבשלין תדיר חלב הואיל והזיעה אין יד סולדת למעלה כמבואר בפסקי מהרא״י סימן ק״ג הובא בי״ד סימן צ״ג ס״ח בהג״ה א״כ יש ליזהר עכ״פ שירחצו הבשר היטב יפה יפה כי עכ״פ יש זיעה מחלב אלא כל שאין יס״ב אין נבלע ודבר דלאו אורחיה למיכליה בלא הדחה שרי כבסי׳ צ״א ס״ב בהג״ה וכ״ש בשר יבש. ואם נתבשל כך בלא הדחה ותמיד היה עולה הזיעה מחלב אני חוכך לאסור כי א״א לשער בסמ״ך ויש לי בכאן הערה אחת והנני אבאר בעזה״י. כבאות שאח״ז:

לז דע בהא די״ד צ״ב ס״ח בהג״ה הוא תשובת הרא״ש דזיעת המשקין כמשקין ועיין בר״מ פרק שביעי מטומאת אוכלין הלכה ד׳ דזיעת המשקין משקין אבל זיעת אוכלין כמו חלב המותך אין זיעתו כמוהו א״כ יש לדון טובא אם היה עומד מחבת חלב (בציר״י) למטה חם ולמעלה עליה סמוך כשר והזיעה עולה אפילו יס״ב בזיעה אז קדירה עליונה חמה יש להתיר באפשר דזיעת אוכלין אפילו נתכוין אין כמוהו ובשו״ת משאת משה חלק י״ד שאלה ד׳ דף למ״ד ע״א העיר בזה לענין לשתות טוטי״ן מנר חלב וכתב אמ״ש המרדכי פכ״ה אסור לערות מכלי שמן לנר חלב ניצוק דוקא שהעליון שמן הוי ניצוק יע״ש ועיין ש״ע י״ד ק״ה ס״ג שומן לנר דולק יע״ש בט״ז וש״ך ופריי שם:

לח והשתא יש לדון בשר יבש שהיה תולין למעלה ע״ג מאל״ץ ועשן עולה למעלה ותבואה חמוצה ולא הדיחו ובשלו בפסח כך דחמץ במשהו י״ל זיעת אוכלין אין כמוהו. וראיתי בשו״ת ח״צ ז״ל סימן ך׳ ביי״ש ממאל״ץ הביא תשובת הריב״ש רנ״ה זיעת החמין כחמין י״ל במשקין לא באוכלין ומיהו התם עולה ממש משא״כ כאן אפשר כ״ע מודים אין זיעת אוכלין העולה למעלה כמוהו. ועח״י ה״פ סימן תמ״ב ד׳. ובשו״ת משאת בנימין סימן נו״ן חי״ת הביא תשובת הרא״ש כלל עשרים סי׳ כ״ו מחבת הובא בי״ד צ״ב ס״ח וצ״ע דהתם זיעת משקין וכאמור ולדינא יש לעיין בזה ויי״ש חמור מזה:

לט בדין דם יחקור איזה דם ד״ת אסור ואיזה דרבנן אסור ונ״מ להקל בספיקו וכמ״ש בפריי לי״ד כי דם בכ״ר קיל מכ״ש דבכ״ר הוי ספק דרבנן לשער בסמ״ך וספק אם נפל או לאו משא״כ כ״ש אין מבשל כ״א מפליט ומבליע למ״ד הכין אם כן הוי ספק תורה וכן עירוי שנפסק הקילוח חמור מלא נפסק הקילוח כי זה מבשל וזה מבליע כ״ק כבסי׳ ק״ה בש״ך ד״ה: ולמ״א בא״ח תס״ז אות ל״ג איננו כן:

מ קיי״ל דם שבישלו ומלחו דרבנן ומקילין בספק ציר עש״ך סימן עיי״ן ודוכתא טובא ודם הנבלע ע״י כבישה חקרנו בפריי לי״ד ק״ה בש״ך אות ב׳ דהוי ד״ת דכבוש מפליט ומבליע לא מבשל. ודם הכבד כתבנו שם בסימן ע״ה וע״ג בש״ך אות י״ד ות״י דם הכבד במחלוקת שנויה ורוב הסכימו דהוי דרבנן אף פירש חוץ דם שבסמפונות הוי כנוס וד״ת אסור יע״ש:

מא בסימן ס״ו דם טמאים נמי אסור משום דם וחייבין עליו כרת ומלקות ואם בשלו אזיל איסור דם ונשאר איסור טמא מ״ה. דם הנפש כרת דם האיברים שפירש בלאו ועיין בטומאת מת פ״ט אי ספק תורה בכרת מ״ה להר״מ או לא כ״א דרבנן ואין להאריך כאן בזה:

מב בדין אבר מן החי בסימן ס״ב ואסור ליתן אמ״ה לב״נ דעובר על פני עור אף אמ״ה מטמאים נוהג בב״נ ואף עוף ובשר מהחי בב״נ נוהג עמ״ש בפריי שם. ושם נסתפקנו אי שייך ביטול ברוב בב״נ עיין פריי שם בט״ז אות א׳ יע״ש והיינו ליתן הכל לב״נ ביחד כו׳ כדאמרן:

מג אמנם ליתן א׳ מהם לב״נ זה וא׳ לב״נ אחר יש לומר אף נתערב חד בחד מותר ליתן להם כ״א בפ״ע דספק תורה למ״ד מדרבנן אסור א״כ לב״נ מישרי שרי ואף למ״ד ספק מ״ה אסור היינו מקרא ושניהם ממקרא א׳ למדוה (הר״מ ז״ל ורבותינו הצרפתים כמבואר בתה״ב דספק ממזר) משא״כ בן נח אפשר דכי אסרה ליה תורה בודאי איסור לא בספק איסור ואף למ״ש הש״ך בק״י דחד בחד כגופו של איסור הוא ואיקבע איסורא מ״מ י״ל לגבי ב״נ שרי׳ כה״ג וכ״ש אם ספק לו אם זה הוא אמ״ה או לאו דאפשר שרי לב״נ וצ״ע:

מד כתבנו בפריי לי״ד סי׳ כ״ז בחותך בשר מן מפרכסת כתבנו הרבה דינים ושיש לאסור למכור הבני מעיים בבהמה שנתנבלה בשחיטה יע״ש. דלא מהני מידי לישראל יע״ש ובתב״ש ולפני עור יבואר אי״ה בפתיחה כוללת אימתי עובר:

מה אבר ובשר המדולדל ואין יכול לחיות צ״ע אי מותר להושיט לאחר שחיטה לב״נ עמ״ש בפריי סימן ס״ב בש״ך אות ט׳ ובכה״ג יע״ש גם בספיקן צ״ע יע״ש:

מו בדיני חלב מבואר בסימן ס״ד ובעו״ה לעת עתה אין לומדין דיני ניקור ומסור לכל וראוי לכל מורה אם באפשר לו ללמוד אשרי וטוב לו:

מז בדיני גיד הנשה מבואר בסי׳ ס״ה וגופו אין אוסר טעמו וה״ה גיד ועצם של אמ״ה אין אוסרין טעמן כבסי׳ ס״ב בש״ך אות ד׳ כתבנו צ״ע בזה יע״ש:

מח קיי״ל יבש ביבש במינו חד בתרי בטל אף מדרבנן כבסי׳ ק״ט ושלא במינו מדרבנן ששים ובאיסור דרבנן צידד הש״ך שם שלא במינו ביבש א״צ ששים יע״ש אבל בלח שלא במינו מ״ה סמ״ך טכ״ע ד״ת קיי״ל ובמינו מדרבנן ואף באיסור דרבנן בלח במינו צריך ששים כדמוכח בכמה דוכתי ובפריי כתבנו מזה:

מט ומה הוא מינו ואינו מינו כל שצריך ששים בטעמא תליא מלתא וכל למעלה מסמ״ך בשמא תליא מלתא כמ״ש בש״ך סימן צ״ח אות וי״ו ובט״ז ד׳ ובפריי שם כתבנו איוה נקרא חלוק בטעמו ככד ובשר וכדומה אי הוי ב׳ מינים ועפר״ח ובפתיחה להלכות תערובות כתבנו מזה:

נ מסתימת הפוסקים וממ״ש הרב בסי׳ צ״ב יע״ש דיבש ביבש לא אמרינן חנ״נ אף שנתערבה חתיכה שאר״ל חד כשירה בתרי של איסור לא אמרינן ביה דליהוי כולה אסורה ואיצטריך אח״כ לבטל שנתערב הג׳ בד׳ אלא כל שנתוסף אח״כ והוי רוב היתר שרי ומיהו עדיין ספק בעודה רוב איסור י״ל דהוי כולה איסור אם בהיתרא אמרינן דנהפך כולו היתר ומ״ה מותר כולו לאכול אף אדם רק ממדות חסידות כבסי׳ ק״ט אמאי לא נימא כן באיסורא ונ״מ אכל א׳ מהחתיכות לוקה עליה מ״ה ופסול לעדות מ״ה ואי ספק הוי לא מפסל כ״א מדנרבנן וי״ל כל דפריש מרובא פריש ואין תאמר דוקא פירש הא לקח ביד או לפנינו לא הא לאו מלתא דזה בקבוע ד״ת דניכר האיסור במקומו קבוע כמחצה דמי הא באין ניכר אף בלקח ביד י״ל מן הרוב לקח ורובא ד״ת. ועיין פתיחה בה׳ תערובת חקרנו בזה:

נא טכ״ע ד״ת הוי ודאי ולא ספק כמ״ש בפריי שם פתיחה שאין לעשות ממנו ס״ס כלל יע״ש בזה:

נב בדין דשיל״מ אפילו באלף לא בטל כמבואר צריך חקירה איזו מקרי דשיל״מ או לאו ועסי׳ ק״ב וסימן ק״י בש״ך אות נ״ו ונ״ז יע״ש ובא״ח סימן תמ״ז אות מ״ם במ״א שם. ונט״ל בדשיל״מ יש לומר דשרי דוקא משום חומרא דחמץ החמירו בנט״ל הא בדשיל״מ אף דאוסר במשהו מ״מ נט״ל שרינן ביה ואם בקדירה שאב״י לענין נדרים וכדומה י״ל דאף למ״ד טעמו לא בטל בדשיל״מ כה״ג דהוי ספיקי טובא יש להתיר אלא אפילו בדבר שיש בו ממשות ונט״ל בתבשיל יש לומר דשרי בדשיל״מ ובפתיחה שם דברנו מזה:

נג נמצא כל איסורין הנהוגים ושכיחים בינינו יש מהן בטילים עפ״י הרוב בששים ויש בק״א כמו חלה בי״ד שכ״ג יע״ש ויש אפילו באלף אין בטל כמבואר ונט״ל דברנו בו קצת ובדבר חריף דאין מועיל נט״ל שאב״י יראה דהוי מ״ה וכמו שכתוב בפריי בפ״ד:

נד התוחב כף איסור לתוך היתר חבירו שוגג פטור מזיד חייב לשלם היזק שאין ניכר גיטין נ״ג ובהל״ת שם הארכתי באין מינו י״ל נרגש הטעם הוה היזק ניכר וצ״ע: