יתגבר כו׳ עט״ז: ידוע כי החומר והצורה צרות זו לזו אמר תי״ו התפעל להיות אדם מתגבר הנפש על החומר כי יצר לב האדם רע מנעוריו וא״כ יהיה נוצח ומנוצח בעצמו גם חי״ו תמידי כי בכל יום היצה״ר מסיתו וצריך לעמוד על נפשו נגדו. כמ״ש מקולם לא יחת (ישעיה ל״א ד׳) ועיין שמואל א׳ ב׳ ט׳ רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו. רמ״א שם ומסיים כי לא בכח יגבר איש ר״ל כי צריך לעזר ה׳ רק שיהא האדם המתחיל ואיוב ט״ו כ״ה ואל שדי יתגבר ימ״ש התי״ו: יש תי״ו הראות כמו יש מתעשר בדמיון כו׳ והנה ודאי יצה״ר תקיף מאדם כמ״ש כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו. אלא שצריך האדם להיות עז בדעתו ומש״ה אמר כארי מיותר אלא מה ארי לא יחת מפני רועים וכמה בני אדם אף שיודע שבני אדם תקיפים ממנו מ״מ טבעו שלא יחת כן האדם יתגבר ויהיה עז בטבע וא״כ קשה היינו עז כנמר לז״א כי עז בפני המלעיג אין כ״כ גבורה כי יחשוב שהוא אדם כמותו אבל נגד יצה״ר מלאך ותקיף נקרא גבור כמ״ש איזה גבור: רמ״א פתר יפה ב׳ ראשונים נגד מ״ע ב׳ אחרונים נגד ל״ת יע״ש:

שיהא עט״ז קשה ליה דהול״ל ויהא הוא מעורר השחר כי בטור כתוב שאל ישיאך יצרך (שי״ן ימנית) איך תעמוד וקור גדול או לא שבעת משנתך ויכוחו עמך לאו אעמידה קודם עמוד השחר כי בקיץ לאחר עמוד השחר ובחורף יאמר כן: ויהא הוא מעורר השחר הוא ענין בפ״ע שאדם ירגיל במאכלים קלים וכדומה שלא ישן הרבה כי בשינה לא שייך התגברות. ע״כ תירץ על פי דרוש כי מלת שחר נדרש בזוהר ויקרא דף י״א עמוד ג״ד על כ״י יע״ש וכל אדם צריך להתעורר עצמו תחלה ואח״כ מסייעין משמים כי לא בכח שלו לבד יגבר איש כמש״ל ודוד שיבח עצמו שא״צ לו אח״כ לסייע משמים אלא הוא מעיר השחר נותן התעוררות ושמחה ושפע למעלה ואין השחר כ״י מעיר אותו לסייע אפילו אח״כ: ולפי זה א״ש הכל ענין א׳ יתגבר בהתעוררות עצמו שיהא הוא מעורר לא שיהא התעוררות תחלה משמים ומיהו לסוף צריך התעוררות סיוע מלמעלה כי לא כ״ע דוד הע״ה ומשו״ה השמיט המחבר ואין השחר מעיר אותו. והמדפיס הבין שראשי תיבות כל״י כ״מו ל״קדושת י״שראל וטעות הוא רק כביכול לכנסת ישראל או היה כתוב לכ״י לכנסת י״שראל והיפך המדפיס והבן: וא״ש אעירה שחר (תלים נ״ז ט׳ וק״ח ג׳) הא בחצות קם ולפי הדרש א״ש ועיין רי״ף ברכות ד׳ א׳ בעין יעקב: מה שכתב הרב בהג״ה ועכ״פ לא יאחר זמן כו׳ שהציבור מתפללין היינו אע״פ שלא יעבור זמן תפלה מ״מ מצוה עם הציבור ושינה מלשון הטור שכתב זמן התפלה אשר הוא מועד לכל חי:

טוב עט״ז עמ״א ז׳ ודאי כן הוא לט״ז ג״כ דממעיט אין יכולת בידו להרבות כמו עני בקרבן אלא מלת ובלבד שיכוין לש״ש לכאורה קאי אמרבה דממעיט פשיטא דבעי לכוין ולט״ז א״ש טפי דקאי אדסמיך וה״פ ובלבד שמה שממעט יהא לשמים שיוכל לכוין היטב וז״ש כ״י נתילת טעם שריבוי בלא כוונה אין טוב: ויש לראות מה הוא הל׳ טוב כו׳ דמשמע דהרבה שלא בכוונה ג״כ טוב וזה טוב יותר וז״א כי שלא בכוונה לא אותי קראת יעקב ולט״ז א״ש לשון הטור אבל לא לשון המחבר והבן:

פרשת עט״ז כ״כ ב״י טעמים אלו ובאר הגולה ו׳ טור ובפרישה בשם רש״ל בירושלמי ברכות כל האומר פ׳ המן מובטח שלא יתמעטו מזונותיו ועשרת הדברות כתב הב״י לזכור מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו ופ׳ קרבנות כו׳ וזאת כו׳ הפרישה כתב מלת וזאת מיותרת לומר וזאת התורה כאילו הקריב חטאת אבל רש״י מנחות ק״י מדלא כתיב חוקת החטאת ועיין לבוש הקשה על זה יע״ש:

ודוקא עט״ז עיין ברכות י״ב א׳ ופירש״י תרעומת המינין שלא יאמרו לעמי הארץ כו׳ דבשביל המינין אין אנו אחראין יע״ש ומיהו אח״כ פירש״י צדוקין עובדי עכו״ם דאי צדוקים ובייתוסים הא מאמינים בכל תורה שבכתב א״כ ודאי א״א אחראין לעכו״ם ועיין דרישה בשם רש״ל שפסק לאומרו בציבור קודם ברוך שאמר דרש״י פירש בקשו לקבוע בק״ש היינו עם ברכות יע״ש ואנן פסקינן כש״ע ומיהו בלחש אומרים כל יחיד בביה״כ לא בקול רם וראוי לומר קודם ב״ש כמ״ש מהרש״ל כי פ״ז תיבות בב״ש וראשו כתם פ״ז דנדרש ע״פ דיבור א׳ אנכי יע״ש:

אלא עט״ז המחבר שינה מלשון הטור שכתב טוב יותר אלא דוקא ביום כמו פ׳ התמיד במ״ו סי״ג ועתב״ש י״ב ואם אין לו פנאי ביום יוכל לומר בלילה וכ״ש חטאת ואשם:

שהם עט״ז הנה דעת המחבר דאחר אשם לא יאמר דאין בא בנדבה דאין הל׳ כר״א בכריתות (כ״ה א׳) כ״א כרבנן דאשם תלוי אין בא נדבה ואשם נזיר עמ״א י״א מ״ש על רש״ל וב״ח תירץ בא״ר י״ג דמתנה וא״ל יהא כקורא בתורה וכן הסכים התב״ש אות ט׳: וכתב א״ר שם אם ידוע שחטא יאמר תחלה חטאתי עויתי פשעתי ואח״כ יאמר פ׳ חטאת ואשם ויה״ר ואמת כ״ה בר״מ ש״א מהלכות תשובה שהקרבן בלא וידוי אין מכפר כמ״ש בתורה וידוי הוא חטאתי כו׳ שם פ״א ופ״ב וידוי בעמידה עיין תר״ז במ״א ד׳: ומ״ש ונשלמה פרים כו׳ ה״ה אשם יוציא מהכלל כתב הדרישה שיש לומר יה״ר כאלו הקרבתי כו׳ אחר איזהו מקומן וכן היה אומר מורו ועיין סי׳ נו״ן בב״ח מיקטר כו׳:

פסוק עט״ז א״ר י״ד בשם תוצאות חיים זה יאמר קודם פ׳ הקרבנות ופ׳ קרבנות יאמר קודם איזהו מקומן. הנה פ׳ קרבנות קוד׳ איזהו מקומן נכון הוא דיאמר אח״כ הביאור מקרא אח״כ משנה ופסוק ושחט על ירך (ויקרא א יח) ובב״י ושחט לפנ״י (ט״ס הוא) אנו אומרים אחר פ׳ התמיד: ראוי לומר תהלים קודם תפלה שנקראים זמירות להכרית המקטריגים לבוש א״ר י״ד: והנה פסוקי דזמרה הם תלים תהלה לדוד עד ברוך ה׳ לעולם. א״כ בעל תורה ילמוד קודם. ע״ש בשם של״ה תלים לומר במתון לא לחטוף פסוקים העונים חוטפים של האומר והאומר של עונים אין זה מברך אלא ח״ו מנאץ וכן במ״ש השירת הים פסוק אחר פסוק וחוטפים לא טוב עושים. מ״ש הט״ז יאמר ונשלמה פרים במקום עבודת תמיד אשגרת לשון הוא דתמיד כבש עתב״ש אות ד׳ מזה: