לסמוך עט״ז האריך ועב״ח ורש״ל יענך ה׳ הבטחה ול״ל קרא הא כל מצוה יש בו שכר ש״מ בשבת א״צ כו׳ וא״כ יש נ״מ בין פי׳ הטור בשבת סומך ולרש״ל לא (בש״ע בהג״ה נרשם טור אפשר לכוין זה ומ״מ ד״ע הוא בד״מ) ומ״ש הט״ז דמה ראיה מביא על סומך ולמ״ש בשם רש״ל א״ש נקיט סוף הקרא ונ״מ תרוייהו בשבת א״צ הא בחול צריך:

והנה בחידושינו ברכות מ״ב א׳ תיכף לגאולה כו׳ כתבנו כ״ב אמה ועתה ראיתי בפר״ח כ״ב ואמנם מסי׳ ס״ו ס״ח משמע דאין להפסיק ל״מ בדיבור א׳ כמו אמן אפי׳ בשתיקה להניח טלית אסור ועמ״ש שם ותיכף לנט״י כו׳ הא כדאיתא והא כדאיתא:

חוץ עט״ז בטור כתב כגאולה אריכתא ולפ״ז ש״ץ אין אומר בחזרה אבל המחבר בס״ב לשיטתיה כתפלה אריכתא. וכ״כ בכתבי מהר״א ק״י הביאו הב״י ומלת אפילו במנחה ומוסף א״י לכוין:

אבל עט״ז ולפ״ז בשבת מניח טלית לכ״ע בין גאולה כו׳ עסי׳ ס״ו ס״ח ומצא ציבור מתפללין מתפלל עמהם דלא עדיף מערבית ומצאתי ב\א׳ר אות ד׳ בשם ל״ח כן וה״ה באיהש״ר וכדומה יע״ש אבל בי״ט צריך לסמוך כמו בחול כבסי׳ קי״ד ס״ב יע״ש: