מלמדין עט״ז תוס׳ ברכות ל״ד א׳ ופי׳ הב״י שהם ב׳ תירוצים וכן הט״ז ועמ״ש באות ב׳ אבל הנ״ץ פי׳ דחד תי׳ הוא שתקנו שהדיוט אין שוחה ככ״ג בסוף כל ברכה ויוהרא ומעיקרא חדא הוא שידמה לכ״ג והא דבאמצע רשאי וליכא יוהרא למלך י״ל דמלך כיון שכרע בתחילה אין זוקף עד סוף והדיוט שוחה באמצע לחוד אין דומה למלך. עיין ר״מ פ״ה מה״ת ה״י בכ״מ ולח״מ מנא ליה כ״ג תחלה וסוף דכן הוא דאל״כ בתחלה או סוף למה מלמדין אותו הא בסוף אין דומה לכ״ג ש״מ כו׳ וכנ״ץ:

אבל עט״ז מלך וזוקף מתחלה עד סוף ולכך כששוחה באמצע לחוד אין דומה למלך עמ״ש באות א׳ מזה ועיין לבוש:

כדי עט״ז ועסימן תקפ״ב בט״ז אות ב׳ המדקדקים דוקא כו׳ ולפ״ז בזכרנו צריך מדינא לזקוף אבל במי כמוך כיון ששוחה באמצע אם שוחה ג״כ בסוף אין איסור רק המדקדקים:

הכורע עט״ז האריך. ועיין לבוש אפשר לומר ט״א דבהני ליכא שאלת צרכיו הוי מגונה משא״כ בתפלה דשואל צרכיו באמצע יע״ש ולפ״ז בג׳ ראשו׳ בזכרנו ומי כמוך צרכי ציבור מותר לשחות באמצע לא באתה קדוש נ״ל:

עד עט״ז ועע״ץ שהוא גנאי ג״כ יע״ש:

זוקף עט״ז ועמ״ש אי״ה במ״א אות ה׳ מזה:

אין עט״ז עב״י בשם מורה נבוכים המשל שאמרו חז״ל ומקלסין בשל כסף לפי שהם בחוקו יתברך חסירות והיינו שאלו ג׳ שבחים צ״ל דרך שלילה: