אין עט״ז בק״ט סעיף ב׳ ומ״מ שם הסכים להר״ב בהג״ה דלכתחלה לא יתחיל עד אחר אמן של הקדוש שיענה אמן והמ״א שם לשיטתיה באות ט׳ דאסור לכתחלה לומר קדושה עם הש״ץ ודיעבד אם התחיל אין ברירה מחמת אמן יע״ש ועיין לבוש הטעם דאיך יאמרו כולם נקדש שמשמע שאומרים לאחרים הלא כולם אומרים נמי א״ש כשהתחיל יחיד להתפלל אומר עם הש״ץ שיש רבים בלא הוא ומיהו ודאי בלא התפלל עם הש״ץ פשיטא אף שיש מנין בלא הוא אין לענות דכ״א יעשה כן ועמ״א וא״ר. ומ״ש מסימן נ״ט לעומתם נמי סיפור הוא:

ויש עט״ז מנהג בני אשכנז נושאין עיניהם למעלה ובני ספרד עיניהם למטה ומפרש הט״ז למעלה וסגורות אבל הב״ח כתב דתפלה שאני משא״כ בקדושה עיניהם פתוחות וז״ש במדרש תנחומא כ״ה בב״ה. עמ״א סי״ נ״ו א׳ איש״ר קודם לקדושה ועפר״ח כאן מסתברא שאם התחיל בקדושה יגמור ולא יפסיק לאיש״ר ויראה דגומר קדוש ג״פ עד כבודו (עסי׳ ס״ו מ״א ו׳) ויאמר אח״כ איש״ר אם שומע אז: