חייב עט״ז הנה האדון ז״ל דבר מלות קצרות וארוכים הם לדעתי העניה: כי הב״י כ״כ בשם התוס׳ ורמב״ם בש״א וכאן לא זכר מזה ותוס׳ הם בשבת קל״ט ב׳ ד״ה ציצית דחשיבי שיעשה רביעית והר״מ ז״ל בפי״ט משבת ה״ך הוסיף דאפילו ג׳ פסולים כל שיש חוטין שראוין להשלים לא בטילי דחוטי ציצית חשיבי הם (ורש״י בשבת שם ד״ה חשיבי ומנחות ל״ז ב׳ ד״ה דרב הונא מבואר שם דאפילו כולהו פסולים אין בטלים י״ל שזה שדקדק שם רש״י ז״ל עשויים בפסול והחוטין כשרים ויעשה בהכשר וגם בשבת דפירוש תכלת דוקא היינו לר״י ד׳ מצות ושאין מצוייצת כהלכתה כולה בפסול היינו דאי גרדם ולא נשאר כ״ע אפ״ה תכלת חשיבי ויתיר ויקשור עט״ז י״ב ג׳ באופן שי״ל דרש״י ותוס׳ לא פליגי והבן ובביאורי לטור הארכתי) ולפ״ז נפסקו כל ד׳ ציצית ולא נשאר כ״ע דבטילים הם אע״פ שאין מנוי הבגד מידי דהוה אחוטין הבולטין מבגד עיין ר״מ ה׳ שבת שם וא״ל דהא מתירין ויקשור דלא חשיבי כולי האי האידנא דלית תכלת וציצית מנויין ועא״ר א׳ ולמ״ש א״ש. ועם זה יתיישב בסי׳ יו״ד ס״ז בפחות חציה אין יוצאין בשבת דחיטים חשיבי הם ובמ״א יבואר עוד בזה ומ״ש המ״א י״ב ז׳ כ״ע מגדיל א״י היינו ביש ג׳ ציצית כשירים מיירי התם דלא בטילי והה״נ אם כולם כ״ע מגדיל יוצא בשבת ממ״נ כדכתיבנא. ועמ״א אות א׳:

על כתפיו עט״ז ועמ״א אות ד׳ וקמ״ל דל״ת טלית של מצוה אפילו אין דרך מלבוש בכך בטלית של מצוה הוי דרך מלבוש ושרי קמ״ל: או יאמר דל״ת דציצית משוי הוא אלא בשבת שרי דעשה דחי לל״ת ע׳ ר״מ פי״ט משנת ה״ך ובמ״מ שם ואישתרי לגמרי אפילו בטלית על כתיפו קמ״ל דאסור חדא דציצית א״א בענין אחר משא״כ הטלית משוי לא אישתרי ועוד דציצית אין דוחין שבת והא דשרי לצאת ברה״ר הוא דהם מנוי הבגד ותכסיסיו כמ״ש הר״מ ז״ל שם דמה״ט מותר אף בלילה ועמ״א אות א׳ בזה ושם יבואר אי״ה:

וא״צ לבודקו עט״ז ואזיל לשיטתיה בסימן ח׳ ס״ט אות ח׳ שם משום חומר לא תשא ואם יש לו הרבה בגדים א״צ לבדוק מדינא רק אחת ועמ״א שם י״א וכאן ה׳ ומ״ש מי שקורין לתורה כו׳ היינו אפילו לברך עליו רשאי בלא בדיקה דמדינא שרי רק חומר לא תשא וטורח הציבור לא החמירו ומ״ש י״ד רע״ט בט״ז אות ב׳ הביא גמרא דיומא. וא״ח סימן ח׳ אות יו״ד בשם מ״מ ט״ו שראה ממהר״ש שהיה בודק טלית בכל פעם שקורא לס״ת יע״ש ועכשיו אין נזהרין כט״ז:

כשהוא עט״ז דגדול כ״ה דוחה ל״ת בכרמלית ועכשיו אין לנו רה״ר שאין ס׳ רבוא בוקעים בו א״כ מותר לנו בכ״מ ובה׳ שבת יתבאר אי״ה דיש מחלוקת בזה אי יש לנו ר״ה או לאו:

ודוקא בשבת עט״ז הנה בב״י הביא מרדכי בשם ר״מ שמותר ללבוש בשבת בגד ד׳ כנפות בלא ברכה ולא התנה דוקא בקהל משום ביוש אפילו בביתו שרי כי לא צותה תורה כ״א שיטיל ציצית דבשבת אנוס הוא דא״א להטיל ציצית משום קשר ד״ת היתר גמור הוא אפילו איסור דרבנן ליכא והוכיח זה ממנחות ל״א א׳ בכרמלית דרבנן והא מ״ע דציצית ד״ת אלא ש״מ דציצית שוא״ת הוי היינו שאין איסור בלבישה כ״א קום ועשה ציצית ובשוא״ת אפילו איסור תורה נדחה מפני כבוד הבריות כמבואר ברכות כ״א שוא״ת שאני וכיון שכן ממילא אף בלא כ״ה שרי בשבת דאניס הוא. והתורה לא צותה כ״א היכא דאפשר לעשות ציצית צריך לעשות. אח״כ הביא הב״י תשובה אשכנזית שאלת בני אם מותר ללבוש בשבת ולברך בטלית שנפסק א׳ מציצית תשובה ברכה לבטלה דד׳ ציצית מעכבין זא״ז ומיהו אם מתבייש לפני הקהל יכול ללבוש בלא ברכה כדאשכחן גדול כ״ה בכרמלי׳ וסיים ב״י ואין נ״ל דל״ד פשיטת טלית בכרמלית ליושב בקהל יע״ש. הנה השואל שאל ב׳ א׳ אם יש ג׳ ציצית כשרים דיברך כר׳ ישמעאל דאמר ד׳ מצות הם ומקיים ג׳ ומברך ודוקא בשבת דאין עובר בעשה על הד׳ כר״י שבמרדכי דבחול עובר בעשה על ציצית הרביעית (עב״ח כתב נ״מ לענין ברכה וגם אי עובר בעשה א״י דגם לר׳ ישמעאל עובר בעשה על רביעית דרחמנא אמר גדילים תעשה על ד׳ כנפות כסותך ומה בכך דמקיים ג׳ מצות) והשיב לברך קיי״ל כחכמים ד׳ מצוה אחת דלא כר׳ ישמעאל ומיהו הולך לביה״כ אף בחול שרי כה״ג דציצית שוא״ת הוי כר״י שבמרדכי וכתוספות יבמות צ׳ וכרש״י ברכות ך׳ א׳ ובשוא״ת נדחה ד״ת מפני כ״ה כמו לא תסור וע״ז כתב הב״י ואין נראה להתיר בחול דל״ד כ״ה בכרמלית ברבים ליושב בקהל דלית כאן כ״ה דכמה בני אדם יושבים בלא טליתים אבל בשבת כבר הסכים הב״י דמותר אף בביתו דבשבת לית איסור כלל לא מ״ה ולא מדרבנן (עמ״א אות ח׳ וט״ז אין סובר כן) והרב הסכים לתשובה בשבת עכ״פ ולר״י שבמרדכי אף בביתו שרי אלא דהר״ש מטריוש אוסר הכריע הר״ב בקהל משום כ״ה שרי בשבת הא בביתו אסור ובחול ברשות הרבים כהאי גוונא נמי יש לומר דשרי משום שוא״ת ועמ״א. וכן נראה מד״מ שכתב ולי נראה דברי התשובה בשבת ש״מ דהתשובה אף בחול מתיר. וסיים הט״ז לר״י שבמרדכי בשבת אין איסור כלל אף בלא כ״ה א״כ במנחות ל״ח א׳ בכרמלית כ״ה תיפוק דשבת הוא י״ל טלטול משא הוי מעשה בידים ול״ש בזה שבת דשייך לציצית ומש״ה אמר דרבנן נדחה מפני כ״ה והבן ודע לט״ז י״ל אמאי השמיט המחבר סברת ר״י שבמרדכי דעדיפא מדהר״ב ולמ״א אות א׳ א״ש דאיסור דרבנן יש ורק כ״ה ואין דומה יושב בקהל לכרמלית פ״א נפסק ציצותי בביה״כ ולא נשאר כ״א גדיל ופתחתי קצת שיהא קצת פתיל ומ״ה הוי ציצית ואם דרבנן אסור כבוד הבריות ותולמ״ה דומה להטיל ציצית על ציצית בסי׳ יו״ד ס״ו הואיל ונעשה בהכשר וצריך לעיין בסי׳ י״ב מה דכשר מ״ה ומדרבנן פסול תו גדיל והבן זה: