כגון עט״ז. עתוס׳ מגילה כ״א ב׳ ד״ה אין ומ״ש התוס׳ ומש״ה אין לחוש דהכי נמי כו׳ צ״ל דאין לחוש מה שלא הוציא מהכלל והביאו ראיה דסליק ענינא מהני לפעמים לטעם ג״כ עיין תרצ״ג בט״ז ד׳ נמי י״ל כמ״ש כאן. עפר״ח הביא רפ״ב דתענית באנשי מעמד משמע דסליק ענינא מהני בח׳ פסוקים והוא טעם. מ״ש גרם כו׳ יד על כס כו׳ קטוע שקטע מילות ישראל. ועמ״ש מ״א אות יו״ד ואי״ה שם יבואר:

הרי זה עט״ז מגילה כ״א ב׳ עמ״א א׳ ומ״ש מה שיוכל משמע לכאורה בש״ץ אינו כן עמ״א א׳:

אפי׳ עט״ז לכאורה לא ראה מ״ם פכ״א ה״ז כמו שיחם המ״א באות ו׳ ח״ו שניאה זו למור״ם לובלין ז״ל פ״ה יע״ש והנה י״ל במ״ם פכ״א ה״ז מיירי שדילג בשבת פ״א וקראו לז׳ גברי רק ך׳ פסוקים ואפי׳ קראי כ״א ג״ג פסוקים בדילוג כו׳ מ״מ הואיל ועבר על תקנת חז״ל כ״א פסוקים וגם דילג צריך לקרוא ג״פ וברכה משא״כ כשקראו ז׳ כ״א פסוקים רק דילג פ״א י״ל דאין מברך על פסוק א׳ וא״ש ההוא דמ״ס פי״א ה״ו דכתב בשבת דילג פ״א חוזר וקורא ולא התנה שנים עמו וברכה אלא דמיירי דומיא דחול שם שקרא יו״ד פסוקים ה״ה בשבת כ״א פסוקים (במדינה שגומרין התורה לכמה שנים) ובפכ״א מיירי שלא קראו כ״א פסוקים אלא דאם כן אין די בהו וג׳ פסוקים עמו וצריך לחזור על הסדר ז׳ גברי כמו בחול פחות מעשרה ודילג פ״א חוזר וקורא על הסדר תלתא גברי כמו שמבואר שם בפי״א והמחבר שכתב בחול אם לא קרא יו״ד פסוקים חוזר וקורא סתמא כפירושו על סדר עשרה פסוקים דבשבת פירש הוא ושנים עמו והיינו בקרא כ״א פסוקים ומיהו במ״א אות וי״ו י״ל דאין קריאה פחות מג״פ ואין ראיה דיברך לכך כתב באות ומשמע דמברך ואי״ה שם יבואר:

צריך עט״ז דעתו ז״ל דכל שלא גלל הס״ת לגמרי (היינו להניח בארון הקודש) אע״ג שבירך ברכה אחרונה אין מפסיד ברכה ושאני פ׳ פרה בס״ה דבריך וגלל לגמרי כמ״ש באות ה׳ והב׳ פסוקים צריכין ברכה א״כ בחול ושבת שוין כל שלא קרא לאחר יעמוד הא׳ וישלים עוד פסוק ג׳ ומברך ברכה ב׳ ומייתר ברכה א׳ משא״כ אם קרא לאחר ילך אחר ויקרא משום פגם (וס״ל דל״ד לקל״ה ס״ו דעומד שם כו׳ עא״ר כאן אות ז׳ ולפ״ז לכאורה פליג עם המ״א בתלתא א׳ למ״א מפסיד גם ברכה א׳ ב׳ דמתחיל ממקום שפסק הראשון ג׳ בשבת יקר׳ אחר (אפשר דוקא או עכ״פ אם ירצה דאין נ״מ דסוף סוף אין מרויח הראשון בברכה א׳ אבל למעט במחלוקת עדיף ונאמר דבחדא פליגי דלמ״א מפסיד ברכה א׳ ומ״מ מתחיל למפרע והלכך בחול שהוא דוקא יקרא שנית קורא ב״פ ופסוק ג׳ ודי משא״כ בשבת רשאי לקרות לאחר עכ״פ דאין הא׳ מרויח (דלא כט״ז והא בהא תליא) א״כ ראוי שיקרא השני ג״פ מתחלה למפרע כט״ז רק יקרא ג״פ עוד מכאן ולהלן כמו בס״ו דראוי לרווחא דמלתא שיוסיף ג״פ כי׳ וראיה לזה דאל״כ אלא יתחיל ממש ממקום שפסק הא׳ פשיטא דמברך ברכה א׳ לפי הבנת הא״ר במ״א ואין להאריך:

ולענין דינא אעתיק מקו״ק שלי הנכרך בסידור) ודאי קיי״ל ספק ברכות לקולא והשתא אם קורא יתחיל מפסוק שלישי לחוד (דאם למפרע נראה שברכה א׳ בטעות) ומברך רק ברכה ב׳ ואם קראו אחר אפשר יעמוד השני כבסי׳ קל״ה ס״ו כא״ר כאן דהא באירע בכהן ב״פ כה״ג וקרא לוי בהכרח יעמוד לוי דאין קורא לוי בתחלה במקום שיש כהן לא פלוג וכן אחרון יעמוד הב׳ ויהיה מפטיר אבל במפטיר כה״ג אם קרא ב״פ אם לא קרא לאחר יקרא הוא פ״ג ויברך ברכה ב׳ ואם טעו וקראו לאחר למפטיר בהכרח יקרא אחר משום ביוש וכן בחול שלישי כה״ג. עא״ר אות ז׳ גם במפטיר כה׳ג ב״פ דינו כמו שאר קרואים והיינו אף מפטיר דשבתות השנה וכ״ש מפטיר דמועדות. ומיהו כה״ג אם הניח רק ב״פ עד סוף הסדרא מודה הט״ז דברכה א׳ בטעות דלא נשאר רק ב״פ ויברך ברכה א׳ ג״כ וכן בששי קראו עד סוף הסדרא ונשארו רק ב״פ השביעי דולג פ״א למפרע:

אם בפסח ועצרת קראו לרביעי הכל ולא נשאר כ״א ב״פ לחמישי וכדומה ביו״כ האחרון דולג פ״א למעלה ולא יקרא למטה שאין מפ׳ המועדים ובפרי החג אם קראו ללוי ביום הד׳ יקרא הישראל חמישי דהכל מענין חג תוס׳ מגילה כ״ב א׳ ד״ה שאני ומהרש״א שם עא״ר קל״ח א׳:

והוי יודע אם הכהן קרא ב״פ וקראו לוי וישראל ג״ג או אפי׳ ד״ד בחול י״ל דיקרא ישראל עוד ג״פ מכאן ולהלן וב״פ ראשונים שלא נתברכו מידי דהוי חיסר לגמרי בחול שפיר דמי ובשבת צ״ע אם יקרא ישראל ב״פ ועוד פסוק ג׳ (ולמפרע אין חשש כמ״ש הלבוש ס״ה דתורה מגילה מגילה נתנה) יש חשש הנכנסים יאמרו ישראל קורא בראש הסדר ויש כהנים בביה״כ (חשש נכנסים ויוצאים מיד) ואם יקרא כהן יש חשש ג״כ אחר ישראל ואפשר חיסור צריך לקרות בשבת משא״כ שלא נתברכו ב״פ בדיעבד אין חוזר ודוקא לכתחלה כל דאפשר לתקן מתקנינן. העתק מקונטרס קטן שלי שם. עמ״ש באות שאח״ז:

וגלל עט״ז לשיטתיה באות ד׳ ומינה מפטיר קרא ב״פ והניח פ״ג וגלל ממש יודה הט״ז דמברך ברכה א׳ עמ״ש באות הקדום:

או עט״ז בב״י הוכיח מאנשי מעמד בראשית ה׳ פסוקים דולג ולא תקנו נכנסים ויוצאים לקרוא הא׳ הכל וב׳ הכל אלא דהיכא דאפשר טוב שיקרא עכ״פ ב״פ מחדש ולא חיישינן לנכנסים ויוצאים וה״ה ר״ח וידבר תמניא פסוקים לוי קורא ב״פ מחדש דא״א שיקרא ג״פ מחדש ישארו ב״פ סוף הפרשה וחשש יוצאים יותר חיישינן מנכנסים ומש״ה אמר המחבר היכא דלא אפשר סגי בשנים והא היכא דלא אפשר סגי במה שקרא הראשון לגמרי כמו פרי החג ול״ל הרישא אלא בפרי החג לא אפשר ברביעי שהוא לכבוד המועד ובעי דוקא ספיקא דיומא (לא להלן ביום החמישי עמ״ש באות ד׳) א״א כלל משא״כ ר״ח אפשר קצת ומש״ה קורא ב״פ מחדש וקמ״ל דל״ת בר״ח יקרא ממש מה שקרא הא׳ כו׳ ועמ״א י״ב: