אסור עט״ז. היקל לאחוז בעמודי ס״ת בלא הפסק מפה וראי׳ מרש״י מגילה ל״ב א׳ ערום בלא מטפחת סבי״ב ספר תורה ולא די בלא מטפחת אלא לשלול העמודים ומהר״י טראני ח״א קל״ו סובר כשהס״ת במטפחת מותר ליגע בעמודים כך אבל כשס״ת ערום אפי׳ בעמודים אסור ליגע. דלא יבא ליגע בס״ת עצמה ודקדק כן מר״מ פרק עשירי מס״ת ה״ו ולא יאחוז ס״ת כשהוא ערום (ומלת כשהו״א מיותר דאס״ת קאי לא על אדם ערום וכדמוכח בשבת י״ד א׳ ידים מחמת ספר) היינו כשהוא הספר ערום אסור אף בעמודים וכשהוא מכוסה שרי בעמודים והטעם דלמא יגע בס״ת עצמה יע״ש וא״כ אין ראיה מרש״י וכאמור. ומש״ה שפיר כתב הב״י שראה לאשכנזים שאין נזהרים בשעה שמגביהים ואוחזים ערום היינו עמודים כמ״ש הב״ח ומה שאין נזהרים בשעת הברכה י״ל דמכסים במטפחת ואף דאין לכסות כמבואר בסי׳ קל״ט סעיף ד׳ יע״ש. ועתוס׳ שבת ל״ד א׳ ד״ה האוחז קצת משמע דל״ד ס״ת וי״ל דרבי פרנך ס״ת ערום אפילו עמודים גזרו בס״ת דחמירא ובשאר ספרים דוקא ביריעות לא בעמודים וז״ש רש״י שבת ס״ת ערום אלא ע״י מטפחת דרך שלילה דליכא תקנה אפילו עמודים אלא על ידי מטפחת ובמגילה ל״ב א׳ פירש בלא מטפחת וא״י למה שינה משבת וכפי דעתי הוא כיון יפה כי במגילה ציין ערום בלא מטפחת סביב ס״ת תיקן בזה מלת ערו״ם שאסור לאחוז אפילו בעמודים כשהו״א ערום הספר ושלל של״ת כשהאדם ערום וכמ״ש מהרי״ט ודי בזה משא״כ בשבת תנא ידים מחמת ספר ממע כל הספרים תנ״ך ואיך אמר האוחז ס״ת ערום דמה״ט ודאי כ״כ הקודש וכמ״ש התוס׳ שם ד״ה האוחז ס״ת ולזה תיקן וציין על מלת ספר תורה ערום אלא ע״י מטפחת כלומר בס״ת גזרו האוחז ערו״ם אפילו בעמודים אסור אטו יגע ביריעות כמ״ש מהרי״ט משא״כ בשאר כ״כ הקודש לא גזרו כולי האי ואיך יהיה אחיזה שצריך הגולל לאוחזו ולהראות הכתב לעם ולזה אמר אלא ע״י מטפחת יאחז בעמודים הואיל ואוחז ערום אבל כשהוא במטפחת יכול לאוחזה בעמודים כך כנראה מרש״י מגילה וכמ״ש מהרי״ט ז״ל ועפר״ח כאן ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ודע דהא דאסור לאחוז ס״ת ערום כשאין צורך ואסור ליגע בו יד הא כשיש צורך לתיקון הס״ת לתפור קצת ולדבק בדבק מטלית וכדומה היכא דלא אפשר רשאי ובינין בהיכל כו׳ היכא דלא אפשר:

גדול עט״ז הש״ע פסק כפי׳ הב׳ בטור עשרה ששייכים לקריאה והאידנא ליכא מתורגמן כבסי׳ קמ״ה ליכא בשבת רק ט׳ וא״י למה כתב סתם שקראו הא הש״ץ שייך לזה שהוא הסגן. ועיין פרישה הקשה הא גדול שבקוראים הוא גדול שבביה״כ כבסי׳ קל״ו ותי׳ שלא היה הגדול בביה״כ או לא סידר הפרשה:

פירוש כשהספר עט״ז עב״י האריך בפירושים והט״ז מפרש כשאחד עושה הכל הגבהה ומראה לעם ואח״כ נותן הס״ת ביד אחר לאחוז והוא גולל יהפך הכתב אליו ויתחיל להדוק המטפחת (הוא שקורין מפה) דוקא בצד חוצה לו דהיינו מאחורי הס״ת שהוא נגד האוחז הס״ת ומשם יתחיל להדק המפה ויביא אח״כ אליו נגד פניו והטעם כנרות דחנוכה בסי׳ תרע״ו אות וי״ו דכל שיש פינות תחלה וסוף יתחיל מפינת ימין אל השמאל וכמו בנר חנוכה דעתו שיתחיל בנר היותר ימיני בהתחלה ואח״כ יפנה לשמאל ה״ה כאן יתחיל בצד ימיני שלו והוא מבחוץ כו׳ ומ״ש מרמ״א כו׳ לא הבינותי כעת:

בתוך עט״ז הם דברי ריב״ש בתשובה הביאו הב״י דכשהוא גוללו מבחוץ י״מ חוץ לתיק שלא יקרע תוך התיק ומי שטועה סובר דיש לגלול בפנים שזהו כבוד לתורה ואין אלא טועה בזה:

כתב א״ר אות ב׳ מי שקנה מצות ומת שייך ליורשים יע״ש שהאריך ורשאי קונה המצות למכור ולהרויח ועמ״א ש״ו אות ט״ו ואי״ה שם יבואר. שם מעות מצות עיקרו לעניים לא לכלי הקודש והגבאים יכולים לשנותן אין אדם רשאי לשהות מעות מצות רק יתן לגבאים. מי שקנה מצות לשנה ובתוך השנה גירש המלך יהודים אם נשמע (בשעת קנין) עמ״א קנ״ד בסופו וא״ר כאן ושם יבואר אי״ה:

עי״ד סי׳ רפ״ב בט״ז ח׳ כסף זה לס״ת יכול למוכרה וה״ה בגד זה למפה דהזמנה לאו מלתא עא״ר אות ד׳ ואם תפר בגד מטפחות לס״ת עסי׳ מ״ב במ״א ה׳:

כתב הט״ז בי״ד ש״א אות י״א מפות ומטפחות (וכן הפרוסות על השולחן) אסור מכלאים אבל פרוכת ומה שמניחין בארון ואין יוצא עם הס״ת מותר של כלאים וכ״כ לבוש קנ״ד סט״ו ועא״ר קנ״ד ה״ב ואי״ה שם יבואר:

ולענין להשתמש בדברים של קודש עיין סימן קנ״ד ס״ח בהג״ה דלב ב״ד מתנה עליהם ומה״ט בגד ששטחו בארון הקודש כשנתקלקל התרתי לעשות מהם מפות להניח על השולחן לכבוד שבת בבית המדרש ואי״ה שם יבואר עוד:

בר״מ פ״ט מה׳ שא״ה כתבי קודש מטמאין ידים הלא בלא״ה סתם ידים שניים ש״מ לכאורה אף בנטל ידיו דלא כהר״ב בהג״ה ס״א וי״ל משום לא פלוג מטמאין בסמוך לנטילתן אף שאין שייך טעם דר׳ פרנך וכמו שמשמע מתוס׳ שבת י״ד ב׳ ד״ה כיון עמ״ש במ״א א׳ מזה: