כל עט״ז בלבוש ביאר זה דלא יתן פרוסה לשמש בעוד הכוס ביד שמש והיינו אף בע״ה לא יתן לו לשמש מתוך שטרוד בפרוסה ישפוך הכוס (ויראה ה״ה לאורח כה״ג כ״ז שכוס בידו של אורח לא יתן לו פרוסה דחד טעמא הוא ואפשר לחלק בין שמש לאורח) ובאורח לא יתן פרוסה לשמש בין כוס ביד בע״ה דרתח ובין בכוס באורח דמרתת וישפוך יע״ש ועב״י והר״ב כתב כה״ג אפשר דשכוס ביד בע״ה הא כשכוס ביד חבירו טרוד הוא כמו בשמש כמש״ל. ולרש״י חולין ק״ז ב׳ י״ל דוקא א׳ מאורחים לשמש לא יתן כשכוס בשמש דיכעוס בע״ה ומרתת השמש וישפוך הא באחר אורח לית לן בה והטור כתב דטרוד כו׳ ובש״ע לא כתב כך וי״ל כרש״י וכמ״ש אלא מדכתב הט״ז דטרוד אם כן יראה ה״ה בע״ה לשמש לא יתן כשכוס ביד שמש ואפשר מ״ש אאורח קאי כשכוס ביד בע״ה ואפשר שמש טרוד בפרוסה שלא יראה בע״ה ומש״ה אף כשכוס בשמש דוקא באורח וצ״ע:

אבל עט״ז עמ״ש באות הקדום דכשכוס ביד א׳ מהם אין ליתן לו פרוסה דטרוד וי״ל דשרי כמ״ש באות הקדום ודע דוקא לאורחים שזימן הא לאחר שאין שמש ולא זימן אסור עיין יש״ש כ״ה סי׳ ל״ה:

בתורת צדקה עט״ז הרר״י כתב בספק אם יברך והט״ז פירש דה״ה בספק אם יטול ידיו כל בתורת צדקה מותר דאין ספק מוציא מידי ודאי ואם יזהירם יקצוף משא״כ בשמש אבל הב״ח חילק בין נט״י לברכה עמ״א אות וי״ו ואי״ה שם יבואר. ואע״ג דלפני עור דכאן הוא מדרבנן שכל עצמו דנט״י וברכה דרבנן לא מקילין בספק כי האי. ועסי׳ קס״ג ובמ״א ב׳ ואי״ה יבואר במ״א עוד:

כל עט״ז הנה ביש ריח או קיוהא (עיין לבוש צריך ליתן מדינא מיד מכל מין ומין שיש ריח לשמש ואף אין אדם חשוב אין מברך על כל מין בברכותיהן שוות שיודע שיתנו לו אבל באין ריח וקיוהא במדת חסידות ליתן לשמש מכל מין ומיד מיד אפילו הכי הוי נמלך אפילו יש תלמיד חכם כי לא יזהר ע״ז מאחר שאין רק מדת חסידות אבל פת א״צ לברך ע״כ פרוסה כי הת״ח יזהיר ע״כ ליתן לשמש כ״צ לחם בסעודה ומש״ה כתב פת דוקא. וממרוצת דברים נראה דאדם חשוב ת״ח וישגיח עליו וכ״כ הלבוש אבל הרר״י ס״פ אלו דברים כתב דאדם חשוב בסעודה מספקת ומסתמא יתנו לו ולא תליא בת״ח יזהיר אלא בחשוב לבד והבן וכ״כ הע״ץ. ובנ״ץ כתב שמש אין נותן לו בתורת צדקה רק שישמשו אע״ג דמצוה הוא יע״ש ועט״ז ג׳: