להרמב״ם עט״ז. והם דברי הר״מ ז״ל בפ״ג מהלכות ציצית ה״ח ופי״ט מה״ש ה״ך יע״ש. ואם נפסק מציצית בכסות יום בלילה להר״מ א״צ להסיר מעליו ולהרא״ש צריך להסיר מעליו:

שאלה אם נפסק ציצית מכסות המיוחד ליום ועשה בו ציצית בלילה אם רשאי למעבד כן או לאו וציצית שעשאן בשבת אם הם כשירים או לאו:

תשובה יראה דכשר אף אם עשאן בלילה ולא הוי תולמ״ה אף דכסות יום בלילה פטור להר״מ דוגמא לדבר אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי ולא הוי תולמ״ה ולא דמי לבעלת ג׳ שאין חייבת כלל ואין ראוי כלל לציצית. וכסות בת ד׳ כנפות שהיה בו כלאים בשפה שלו ועשה ציצית ואח״כ חתך הכלאים ממנה י״ל דהוי תולמ״ה כיון דבעת עשייתן לא קרינן בה אשר תכסה בה עתה שאין לנו כלאים ואפי׳ נאמר מ״ה מותר כלאים עתה רק מדרבנן (עיין פתיחה) מ״מ מדרבנן הוי תולמ״ה:

ואם עשה ציצית בשבת אם בשוגג עשה י״ל דכשרים הם אף לדעת המרדכי בסי׳ י״ג דבשבת מותר לילך בבגד בת ד׳ כנפות בלא ציצית וע״ש מ״מ לא הוי תולמ״ה ועדיף מאם עשה ציצית בלילה דכשר וכדכתיבנא אבל אם עשה בזדון בשבת בהא איכא לעיונא והפרש יש עשאן ביום השבת מבואר דינו באה״ע סימן קכ״ג ס״ב וס״ה בהג״ה בזדון בשבת הגט בטל מ״ה ועב״ש שם אות ה״א אלא דודאי מבני ישראל לא ממעטינן מומר לכ״ה דבכלל בני ישראל הוי וקידושיו קידושין רק לקרבן לאו שב מידיעתו וכותב שלא לשמה וא״כ כאן בסימן י״ד ס״ב תלאן בלא כוונה כו׳ א״כ יש לומר דפסולים הם אבל ביה״ש של ע״ש י״ל דהוי ס״ס ושל מ״ש י״ל איתחזק איסורא (עא״ח סימן שמ״ב במ״א וי״ד ק״י) ואי קשיא למאן קאמר לה להר״מ כשרים בסימן י״ד ולרא״ש ושאר פוסקים הא תו״ש ד״ת (עיין א״ח סימן רס״א) י״ל דמומר לחלל שבתות דוקא ביום השבת לא בתו״ש ואי״ה בה״ש יבואר זה. עיין סוף הסימן מזה:

עוד רגע אדבר שנסתפקתי אם ייחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח״כ נמלך וייחדה לכסות יום אי הוי תולמ״ה הואיל ובעת שעשאו היתה פטורה או דלמא כיון דלאו מחוסר מעשה לא הוי תולמ״ה וצ״ע כעת:

ולהרא״ש עט״ז עב״י דהר״מ פ״ג מציצית ה״ז כתב כסות פשתן אין מטילין בה ציצית גזירה שמא יתכסה בלילה ובגמרא אמרו (מנחות מ״ם ב׳) גזירה משום כסות לילה אלמא סובר הר״מ דה״ה כסות יום בלילה נמי אין חייבת וגמרא אמר יותר חששא כסות לילה לא הותר בו בשום פעם והרא״ש יש לו הוכחה מגמרא דאמר כסות לילה ש״מ הכל תלוי בכסות: ומ״ש כיון שהותר פ״א כ״ה ברא״ש עב״י וקשה דלר״ת ורא״ש לא מטעם הותר כ״א דכסות יום חייבת בלילה ולתי׳ שני שם דכסות יום ביום לבד חייבת א״ש ועיין תוס׳ מנחות מ״ם ב׳ ד״ה משום וד״ה תכלת במ״ש ר״ח סותר פירוש שלמעלה ועיין בה״ז שם ויש ליישב קצת אע״ג דיש לו כסות המיוחד ללילה בת ד׳ כנפות רשאי לילך בכסות יום בלילה בכלאים ולא חשיב אפשר לקיים שניהם עתוס׳ פרק אלו נערות מזה:

מיוחד עט״ז. עב״י כתב הלכתא כר״מ ועוד ספק ברכות להקל והא כסות לילה ביום נמי ספק עיין בעט״ז כאן ואם נאמר דעת הר״מ כר״ת כתיב הב׳ (ע״ב) והוא דעת שלישית כמ״ש הר״ב כאן דוקא כסות יום וביום וז״ש הר״מ ז״ל שמא יתכס״ה בלילה ובגמרא כסות לילה היינו ביום (כי בזה אין כ״כ הכרע אם סובר הר״מ כן עב״י ותבין) א״ש ספק ברכות לקולא. עיין ב״י בשם מהרי״א טליתות שלנו שהן רק למצות ציצית לא למלבוש לא חשיב כסות המיוחד ליום (ונ״מ אם נפסק ציצית בלילה אי רשאי לילך כך) והב״י דחה זה דכסות המיוחד ליום חשיב ולרא״ש צריך ציצית בלילה כה״ג יע״ש וכן הלכה: מ״ש באות א׳ אם הטיל ציצית בשבת בשוגג כשירים הם הציצית ולא אמרי׳ כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני ע׳ חושן המשפט סי׳ ר״ז ור״ח במקח הנעשה באיסור בשבת ע׳ סמ״ע שם כיון דאין במקח איסור כ״א הזמן לא חשיב לא תעביד ושוחט בשבת יוכיח בשוגג עיין מה שכתב בפריי בי״ד מזה: