מים עט״ז עסי׳ קע״ט ס״ו עב״י בשם הרר״י בשם הרמב״ם יש מלח אחר טבעו כסדומית. ויש עוד טעמים א׳ דאחרונים הרגו הנפש בפכ״ה דנתן סימן לאשתו מה שאכל ועא״ר האידנא אין זה סימן דאין נוטלין ועוד טעם מזוהם פסול לברכה עמ״א אות ט׳:

מתחילין עט״ז וכן הקשו הב״ח ופרישה ותי׳ הב״ח שחילקו ליטול ידיו ואח״כ מחזירין לבהמ״ז ופרישה בק״פ הקשה דא״כ אין יושב ובטל אלא סילוק השולחן היינו שמפסיק לאכול יע״ש ובא״ר ה׳ כתב דטור ס״ל כרשב״א הטעם דיותר מחמשה אין מתחילין מגדול שלא יהא הפסק בין ברכה לנט״י (עט״ז ג׳) ולכאורה מוכרח הוא דהאידנא ליכא סילוק שולחן ואפ״ה נוהג הדין בינינו ש״מ מטעם הרשב״א אלא דהט״ז כתב דמ״ש הטור בק״פ רש״י חולק ע״ז:

לחמשה אחרונים עט״ז דיותר מחמשה הוי הפסק דד׳ הוי שיעורא לענין בהמ״ז לאו הפסק הוי עמ״ש אות ב׳. והאידנא שכולן מברכין כ״א בפ״ע בהמ״ז אע״ג שא׳ מברך בקול רם עסי׳ קצ״ג והם רבים אפ״ה צריכין להמתין מלברך בהמ״ז בלחש עד שיתחיל המברך בקול רם ומשום ברכת הזימון דאע״ג דהוי יותר מכ״ב אמה וכדומה. ועסי׳ קס״ו לענין מים ראשונים יע״ש:

מתחילין עט״ז אפילו לאחר שנטל הגדול אין מכבדין בידים מזוהמות והא דמתחילין מגדול משום כבוד הברכה עב״י: