לברך עט״ז הלשון קצת דחוק במ״ש חביב עדיף דאנן קי״ל לקמן ברי״א ס״א דמין זיי״ן עדיף אלא דכיון דאין רוצה לשתות שניהן אין קדימה וחביב עדיף וכ״כ הב״ח גם מה דמשמע דשכר שאין בו ממש ומברכין שהכל עליו הוי מין ז׳ לקמן ברי״א יבואר שיש לעיין בזה ועמ״א שם אות ח׳ ואי״ה שם יבואר בכמה מיני שכר. ומיהו דוקא כשמי דבש חמר מדינה ורגילין בו אבל הובא מרחוק י״ל שכר חמר מדינה עדיף ועס״ב כאן וכ״מ קצת בב״ח יע״ש. שוב ראיתי במ״א ב׳ כ״כ:

ויש עט״ז בסי׳ קפ״ג ס״ד כוס של ברכה צריך לאחוז בימין כו׳ וביחיד מניחו על השולחן ועב״ח הביאו המ״א אות וי״ו יע״ש. עמ״ש אי״ה בקפ״ג ג׳ מזה:

לתוך עט״ז עמ״א ז׳. והב״ח כתב דלב״ה (ברכות כ״ב א׳) הוי זה פגום אף דשופך לכוס אחר ממנו יע״ש והיינו אף דאמר אלא היינו לר״ח אבל תנא דמתני׳ שם לב״ש טעון כוס וע״כ שותה בידיה ומניחו לבהמ״ז ולב״ה הוי פגום ומיהו י״ל דמיירי באין כוס קטן לב״ה הוי פגום אבל כששופך אח״כ לכוס קטן מיתקז בכך:

צריך עט״ז ק״ץ ס״א ורע״א י״ז ואז לא יטעמו המסובין קודם המברך עיין באר הגולה שם כ׳ ואפשר אף ששופך לתוך הרבה כוסות ומפסיק בין הברכה והטעימה הרבה צורך הברכה הוא ואפשר מלא בעינן בבהמ״ז ואח״כ שופך תחלה ואח״כ פה״ג ע׳ סי׳ קפ״ג ומיהו כמדומה המנהג ששותה המברך תחלה. והקשה הט״ז דהא כשאין כוס אלא א׳ ע״כ שותים האחרים מפגום (דא״ל ישפוך מעט לכלים ריקים דליכא רביעית לכ״א ועוד בליכא גם כלים מא״ל) ותי׳ דמ״מ היכא שאפשר לתקן מתקנינן שישפוך לתוכן מעט ומיתקן בכך כבס״ו וא״כ האידנא אף בזימון ג׳ כ״א מברך בלחש בעצמו כבסימן קפ״ג בט״ז ו׳ דנכון הוא שיהא לכ״ע כוסו בידו:

ויש עט״ז עא״ר ט׳ ולבוש ס״ה וס״ו כתב י״א וי״א והמחבר כתב דיעה א׳ בסתם ועסי׳ ק״ן ורע״א:

דקמא עט״ז סה״ו אין סותרין דכאן מקילין כל הקולות הואיל דיעבד יוצא בכוס פגום ג״כ כבס״ז וכ״כ הפרישה ועמ״א אות י׳ תי׳ בע״א יע״ש:

בשעת הדחק עט״ז פסחים ק״ו א׳ עב״י מזה: