אחר כוס שלם עט״ז אפי׳ יש רביעית מנקב ולמטה ועא״ר אות ה׳ אפילו נפגם שפתו כדי חגירת הציפורן וחומרא הוא ודיעבד באין אחר מותר כמו כוס פגום בקפ״ב ס״ז יע״ש:

מקבלו עט״ז בלבוש מדלא כתיב ידכם בלא יו״ד בין דל״ת לכ״ף בא״ר אות ו׳ דבאמת כתיב בלא יו״ד רק הניקוד יו״ד בשו״א דלי״ת בצירי ת״ג והיה לומר י׳ בסגול דלי״ת בשו״א מורה על יד א׳ כמו בתפילין יע״ש (תלים קל״ד יע״ש):

והיינו עט״ז לסומכ״ה בה״א נקיבה קאי איד ימין דאף זה אסור. המחבר השמיט עיטוף בכוס ועב״י כתב בגילוי הראש בלא״ה בכל הברכות אסור ובד״מ תי׳ דהשומעים שרי בשאר ברכות ובהמ״ז אסור והב״ח כתב דאף בשאר ברכות שומע כעונה ואסור בגילוי הראש יע״ש ועי״ד ערום אסור לשחוט דשומע כעונה וי״ל גילוי ערוה ד״ת הוי ולדינא יש לחוש לדברי הב״ח ואף בשאר ברכות שומע כעונה ואסור בגילוי הראש עסי׳ צ״א:

שקורין עט״ז הביא ל׳ הטור טעם הגבהה טפח שיסתכלו בו המסובים ונותן עיניו בו ע׳ דרישה בקפ״ב ס״ב יש מדקדקין אין תופסין בידים והא בעי הגבהה טפח י״ל דזה בג׳ שיסתכלו בו משא״כ ביחיד אבל ממ״ש הטור ונותן עיניו בו היינו המברך משמע אף ביחיד מגביה טפ״ח ועט״ז תפ״ד ב׳. ולענין גלוק גלאז שאין לו אחר דיעבד שפיר דמי ונראה דאם א״א לשתות רביעית כדי שיעור שיצטרף כדבעינן למימר לקמן אי״ה בה״ב. י״ל דאין ליקח כוס בזה עסי׳ תע״ב בט״ז ח׳. ומ״ש ד׳ דברים המחבר חשיב יותר ועיין נ״ץ מזה יע״ש:

משהתחיל המברך עט״ז והיינו קודם שנטלו ידיהם עסי׳ קע״ט במ״א אות א׳ ועמ״א כאן אות י׳ מזה:

יאמר בלחש עט״ז ובקצ״ג ה׳ (ט״ס קנ״ג) ויראה לשמוע עד ברכת הזן ויכוונו שלא לצאת בו ויתחילו אח״כ מתחלת בהמ״ז בלחש עמ״א אות י״ב וברי״ש אות ד׳: